בוקר, עוד יום שגרתי בפתח. אתם נכנסים לרכב ומתחילים לנסוע למחוז חפצכם תוך האזנה למוזיקה האהובה עליכם. העומסים כמו שבשגרה והכל באמת כרגיל. עד שבום! רכב אחר פגע ברכבכם.
התאונה לא באשמתכם, הנזקים ל־2 הרכבים רציניים, אבל בקרוב תופתעו לגלות שהנזק הגדול ביותר בתאונה הזו נמצא דווקא במסגרת של לוחית הרישוי של הרכב הפוגע ששם מודפס באותיות בולטות ונוצצות: "תמיד כן", "נותנים את הנשמה", "פשוט ליהנות מהדרך" או "WE TRY HARDER". כן, הבנתם נכון, פגע בכם רכב של חברת ליסינג.
על כבישי ישראל נעים כיום כ־400 אלף רכבי ליסינג והשכרה שמהווים כ־12% מסך כלי הרכב בישראל. רכבים אלו לרוב לא מבוטחים בביטוחי רכוש בחברות הביטוח ואם יצא לכם להיפגש איתם בתאונה, מצפה לכם הליך מאוד ארוך ומייגע עד לקבלת הפיצוי שלכם, אם בכלל.
וזה לא שחברות הביטוח ישלמו לכם את הכסף בקלות ועם חיוך, אבל הן לפחות נתונות לרגולציה של הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר שנקראת "מערכת הכללים לבירור ויישוב תביעות", רגולציה שלא מאפשרת להן לעשות את המוות עד לקבלת הפיצוי. הרגולציה מתבטאת בזמני מענה מקסימליים, אופן קבלת התביעה והטיפול בה, שקיפות מידע הן בדחייה והן בתשלום, וזמן מקסימלי מרגע קבלת המסמכים ועד לתשובה.
חברות הליסינג לא נתונות תחת רגולציה זו, וזה מאפשר להן לעשות ככל העולה על רוחן כדי למרר ולייאש את הנהגים בדרך לקבלת הפיצוי.
אני מטפל 7 שנים בתביעות צד ג' ותמיד כשמעורב רכב ליסינג בתאונה, התחושה באוויר היא שהסיסמה המנחה את החברות האלו היא: "תמיד לא", "מוציאים את הנשמה" ו"אנחנו מנסים להתחמק".
אחת החברות נתנה למבוטח שלי לחכות מעל חודשיים לצ'ק לאחר שתביעתו אושרה. תירוצים היו בלי סוף: "הצ'ק בחתימות", "סבב הצ'קים הבא רק בעוד שבועיים" ו"האיש שצריך לחתום על הצ'ק בחו"ל". בינתיים למבוטח, שהוא סטודנט שחוסך שקל לשקל, הצ'ק מהמוסך כבר נפדה והמינוס תפח.
למבוטח נוסף שלי כבר תוקן הרכב בהסדר מהיר מולם אבל הוא כבר חודשיים מחכה לצ'ק על ירידת הערך שנגרמה לרכב. למה? ככה!
המקרים האלו הם רק טיפה באוקיינוס של תביעות שלא מטופלות, זוכות להתעלמות, למענה איטי, לתירוצים, להפחתות כספים שמגיעים לניזוקים בלי אף סיבה אמיתית. לפעמים פשוט מפחיתים עשרות אחוזים מהנזק בלי לתת הסבר ראוי אחד למה. סתם כי בא. סתם כי אפשר להחתים את הניזוק על פשרה גרועה תוך ניצול העובדה שהוא משווע ולחוץ לקבל את הכסף שמגיע לו.
השתתפות עצמית
תופעה נוספת שאני נתקל בה לא פעם, היא אנשים ששכרו רכב והיו מעורבים בתאונה שלא באשמתם, אך התחייבו לשלם השתתפות עצמית לחברת ההשכרה. חברת ההשכרה משקיבלה את הפיצוי המלא מהפוגע לא דאגה ליידע את השוכר ולהחזיר לו את הכסף, וגם כשהוא נדנד לה עשו לו את המוות עד שהחזירו לו את שמגיע לו.
למען האמת, כשחושבים על זה, למה להם לשלם בזמן. במקרה הגרוע ביותר אחד מתוך כמה נפגעים ילכו לבית משפט או שיהיה מאחוריהם סוכן שיילחם עד השקל האחרון שמגיע למבוטח שלו. על הדרך נופלים בין הכיסאות אלפי תביעות שהחברה מרוויחה על חשבונם של הנפגעים עוד כמה שקלים ועוד חודשים שהכסף בחשבון צובר לו ריבית.
כבר שנים שמשרד התחבורה ומשרד האוצר עושים כלום ושום דבר כדי לתקן את העוולה. אילו רק היו מטילים פיקוח על חברות אלו ומחייבים אותן להתנהל בתביעות כמו בכל חברת ביטוח שמפוקחת. אילו רק היו מחייבים אותן לבטח את רכביהם בביטוח רכוש באחת מחברות הביטוח המפוקחות, הכל היה נראה אחרת. אין היגיון בכך שמעל 10% מהרכבים שנעים לצידכם בכביש לא חויבים לכם לכלום ושום דבר ברגע שגרמו לכם לנזק רכוש.
אז בפעם הבאה שאתם עומדים לרכוש רכב 0 ק"מ מיד ראשונה או רכב ליסינג או השכרה עם הנחות גדולות או סתם לשכור רכב לכמה ימים, תדעו שמאחורי אלו עומדות חברות שלא מפוקחות ומצפצפות עליכם ועל זכויותיכם ושימשיכו לעשות לכם צרות בדרך לכסף שמגיע לכם על הנזקים שנגרמו לכם.
במקום לחכות למשרד האוצר והתחבורה אולי אם נפסיק לקנות מהם רכבים, מישהו שם יתעורר ויבין ששירות טוב יכול להיות שווה להם הרבה יותר כסף מכמה שקלים שנשארים בכיסם בחוסר הוגנות מחליא.
אציין כי הוועדה האלמנטרית בלשכת סוכני ביטוח פועלת רבות לתיקון הלאקונה. בוועדות בכנסת, פגישות עם חברי כנסת ושרים ופגישות עם הפיקוח, ולאחרונה מקדמת גם הצעת חוק בנושא, שתוגש בכנסת הבאה.
הכותב הינו חבר הוועדה האלמנטרית בלשכה
