חברת הביטוח איחרה בתשלום וחויבה בריבית מיוחדת

על פי פסק הדין חברת כלל עיכבה תגמולי ביטוח ללא הצדקה במשך למעלה מ־3 שנים; גובה הריבית המיוחדת שפסק ביהמ"ש עומד על 25 אלף שקל
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

בבית משפט השלום בירושלים התבררה תביעתם של אילן קזז ורוני קזז, אשר יוצגו על ידי עו"ד שמואל צור, כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ, אשר יוצגה על ידי עו"ד אורי ירון. פסק הדין ניתן ב־30.1.2019, בהיעדר הצדדים.

התובעים הם יורשיו של המנוח משה קזז ז"ל, התובע המקורי, אשר באו בנעליו לאחר מותו. המנוח היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת "ביטוח תאונות אישיות – גמלאי אגד", אשר כוללת כיסוי ל"נכות מתאונה" ו"אי כושר זמני". ביום 16.4.2014, נפגע התובע בתאונת דרכים, כהולך רגל. המנוח הגיש תביעה כנגד הנתבעת, ורק שנה וארבעה חודשים לאחר הגשת התביעה, שילמה הנתבעת את תגמולי הביטוח, כך שבין הצדדים נותרה מחלוקת בשאלת הריבית המיוחדת והוצאות המשפט.

עו"ד גבע | צילום: שלומי דעי

התובעים טענו, כי הנתבעת הפרה את חובותיה לפי הפוליסה ולפי החוק ועיכבה את תגמולי הביטוח ללא הצדקה במשך למעלה מ־3 שנים ולפיכך דרשו להשית על הנתבעת את הריבית העונשית המירבית הקבועה בדין.

"בטרחה מועטה"

באשר לאיחור תשלום תגמולי הביטוח בגין נכות צמיתה, בית המשפט ציין, בין היתר, כי חוות דעת המומחים מתביעת פיצויים אחרת שהגיש המנוח היו מצויות בידי הנתבעת משנת 2016, ועד לדיון בחודש יוני 2018 לא טרחה הנתבעת לגבש עמדה ברורה ביחס לחוות דעת אלה.

בית המשפט הוסיף, כי גם אם היו לנתבעת ספקות או טענות כלפי חוות דעתו של הנוירולוג, הרי שכלפי ממצאי האורתופד לא העלתה תהיות ומכאן עולה, שגם לשיטתה לא הייתה כל סיבה לעכב את תשלום תגמולי הביטוח בגין הנכות הצמיתה שקבע האורתופד.

באשר לאיחור בתשלום תגמולי הביטוח בגין אשפוז, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כאילו עיכוב התשלום מוצדק, מחמת שהנתבעת המתינה לאישור, שצירף בא כוח התובעים לתיק המוצגים ובו ראייה לכך שהמוסד בו התאשפז המנוח מוגדר כבית חולים.

על פי בית המשפט, את הבירור באשר לסיווגו של המוסד היה על הנתבעת לבצע, בסמוך לאחר קבלת דרישת התשלום. בית המשפט הוסיף, כי ניתן היה לבצע את החיפוש ברשת האינטרנט "בטרחה מועטה".

בית המשפט קבע, כי יש לחייב את הנתבעת בגין מלוא תקופת האיחור בתשלומים, לרבות 4 חודשים מאז נפטר המנוח ועד שתוקן כתב התביעה ויורשיו באו בנעליו. באשר לסכום הפיצוי בגין האיחור, התובעים ביקשו להעמיד את בסיס הפיצוי בגין ריבית מיוחדת על 1,599 שקל במכפלת 20 כך שהסכום יעמוד על 31,980 שקל (בהתאם לסנקציה המנויה בסעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח).

בית המשפט החליט שלא למצות הדין עם הנתבעת, והעמיד את סכום הפיצוי על 25 אלף שקל בלבד. לסיכום, בית המשפט קבע כי הנתבעת עיכבה שלא כדין ובחוסר תום לב תגמולי ביטוח שהיה עליה לשלם למנוח ולפיכך חוייבה בתשלום ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח. בנוסף ל־25 אלף שקל שפסק לתובעים, בית המשפט חייב את הנתבעים בתשלום שכר טרחת עו"ד. עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

הכותב הוא היועץ המשפטי של הלשכה במחוזות ת"א והמרכז, ירושלים והשרון

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email