רבות דובר על פערי הכוחות העמוקים והבלתי שוויוניים שבין תאגידי הביטוח וציבור המבוטחים אשר חפצים לדעת כי יש שיעמוד לימינם בשעת צרה. בהיעדר פיקוח הדוק, התערבות מצד המחוקק ובתי המשפט – אנו עשויים להיות עדים לעושק ופגיעה קשה בציבור המבוטחים ובענף הביטוח בכלל. למרות זאת, אנו עדים מעת לעת לשימוש ציני, פסול ואסור מצד תאגידי הביטוח בכוחם הרב, על מנת להתחמק מחבותם הביטוחית.
חשוב להבהיר, לצד חובות תאגידי הביטוח, ישנן לא מעט חובות המוטלות על ציבור המבוטחים, ובכלל זה החובה לפעול בתום לב לפני ובמהלך ההתקשרות החוזית. אך, האם יכול תאגיד להסתפק ב”חשד” בלבד למסירת פרטים כוזבים בעת דחיית תביעה, ותוך כך אף להטיל דופי חמור במהימנותו? התשובה לכך חדה ופשוטה – לא. השימוש בנימוק זה נעשה חדשות לבקרים, עד כי ניתן לטעון כי מדובר בשיטת מצליח.
פסק דין שניתן בימים אלו על ידי בית משפט השלום בחיפה מעביר מסר חד וברור לתאגידי הביטוח – “מרמה” אינה מילת קסם. על מנת להוכיחה, נדרש תאגיד ביטוח להציג תשתית ראייתית מוצקה ואיתנה, הגבוהה מזו הנהוגה בדין האזרחי. אך אלו כללם של דברים ולהלן פירוטם. מקרה שהיה, כך היה.
מסירת עובדות כוזבות
אילנה, בעלת רכב יוקרה, ביטחה את רכבה בביטוח מקיף אצל מנורה. לימים, ניזוק רכבה בתאונת דרכים לאחר שרכב אשר יצא במהירות מדרך צדדית פגע לטענתה ברכבה. אילנה, אשר בדיוק מפני מצבים אלו ביקשה להישמר, פנתה אל מנורה וביקשה כי תשלם לה את הנזקים שנגרמו.
לאחר שקיבלו את מלוא המסמכים הדרושים לבירור החבות, ואף שהשמאי מטעמם העריך את נזקי התאונה בסך של למעלה מ־ 220 אלף שקל, השיבו נציגי מנורה: “מתנצלים, אך אנו נאלצים לדחות את תביעתך”.
כאשר ביקשה המבוטחת לקבל נימוק לדחייתה, השיבו נציגי מנורה בזו הלשון: “עולה חשד כי נמסרה לחברתנו גרסה שאינה משקפת את שאירע, אם אירע, וכי נעשה לכאורה ניסיון לקבלת תגמולי ביטוח שאינם מגיעים תוך מסירת עובדות שאינן נכונות”.
על בסיס מכתב דחייה זה, הגישה אילנה, אשר נותרה עיקשת בעמדתה כי מסרה אמת ואמת בלבד, תביעה משפטית. במסגרת ההליכים המשפטיים המשיכה וטענה מנורה באמצעות באי כוחה כי מדובר בתביעת “מרמה” לתגמולי ביטוח, על בסיס סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי תאגיד ביטוח יהא פטור מתשלום תגמולי ביטוח מקום שהוכח כי המבוטח פעל במרמה, בין אם מסר לה עובדות כוזבות ובין אם העלים ממנה עובדות באשר למקרה הביטוח או לחבותה.
כאשר נתבקשה מנורה ליתן הסבר ביחס ל”מרמה” המיוחסת, השיבה כי המבוטחת מסרה גרסאות מנוגדות באשר “לנסיבות התאונה, מהירות הנסיעה והמרחקים הנטענים אותם עברו כלי הרכב”.
נטל ראיה מוגבר
לאחר שמיעת עדויות הצדדים, דחה בית המשפט את טענת מנורה והורה לה לשלם את מלוא תגמולי הביטוח. תאגיד ביטוח הטוען לפטור על רקע כוונת מרמה מצד המבוטח, לא זו בלבד שנדרש להוכיחו, אלא עליו להוכיחו ברמה גבוהה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל.
בנסיבות המקרה, לא עמדה מנורה בנטל ההוכחה הנדרש על מנת להוכיח מרמה מצד אילנה, חרף העובדה כי המבוטחת מסרה גרסאות מנוגדות באשר לפרטי ולנסיבות התאונה. ביחס לכך, הבהיר בית המשפט: “לא די בקיומן של שתי גרסאות מנוגדות כדי להוכיח שצד אחד מסר עובדות כוזבות”, על מנת לאפשר לתאגיד ביטוח ליהנות מהפטור שמעניק סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח.
לאור האמור, חויבה מנורה בתשלום מלוא תגמולי הביטוח בגין נזקי הרכב, אשר היו גם כן שנויים במחלוקת, אך בית המשפט העדיף את חוות דעתו של שמאי המבוטחת על פני זו של מנורה. עוד חויבה מנורה בתוספת שכ”ט עו”ד והפרשי הצמדה וריבית כחוק.
יוצא אפוא כי ניסיון מנורה להתנער מתשלום, ללא ראיות מוצקות ואיתנות, תוך הטלת דופי במבוטחת חברתה, למצער הפעם, לא עבד. בתקווה כי המסר היוצא מפסק דין, ייושם כדבעי בתביעות הבאות שיגיעו לפתחה.
הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ביטוח ונזיקין
