מידי שבוע אני מקבל פניות, שהולכות וחוזרות על עצמן, שעוסקות בעובד שמעבידו הוציא לו תלושי שכר שבהם מופיעות הפרשות בגין תגמולי מעביד (6.5%), תגמולי עובד (6%) ופיצויים (לרוב 6%) לקרן פנסיה – אך מעולם לא פתח לעובד קרן פנסיה.
בכתבה זו אסקור את ארבעת המצבים השכיחים ביותר של היעדר הפרשות מצד המעסיק אשר בגינן נדרשת חוות דעת אקטוארית בנושא דיני עבודה.
במצב הראשון, העובד מגלה שההפרשות שלו בתלוש מזויפות רק לאחר פיטוריו או עזיבתו מרצון את מקום העבודה. במקרה שכזה על העובד לתבוע את המעביד בבית דין לעבודה על הפרשות העבר בלבד. בחוות הדעת האקטוארית הנדרשת במצב שכזה, האקטואר נדרש לעבור תלוש-תלוש ממועד תחילת הוותק של העובד אצל המעביד ועד למועד סיום יחסי העובד-מעביד, לחלץ מכל אחד מהתלושים את ההפרשות בפועל בגין תגמולי מעביד, עובד ופיצויים ולשערך אותן ממועד התלוש ועד למועד ההיוון.
במצב השני, העובד מגלה שההפרשות שלו בתלוש הן מזויפות רק לאחר הגעתו למצב של נכות או מחלה, כלומר, בדיוק שהוא זקוק לקצבת נכות מקרן פנסיה. במקרה שכזה על העובד לתבוע את המעביד בבית דין לעבודה על קצבאות הנכות וקצבאות הזקנה ה"רעיוניות" אשר נמנעו ממנו כתוצאה ממחדל המעביד לפתוח קרן פנסיה לעובד ולהעביר אליה דמי גמולים כחוק. בחוות הדעת האקטוארית הנדרשת במצב שכזה, האקטואר נדרש פעם אחת לקבוע את גובה קצבת הנכות שהייתה משולמת לתובע על ידי קרן הפנסיה ממועד האירוע המזכה בקצבת נכות ועד הגעתו לגיל הפרישה הקבוע בחוק. פעם שניה, לשערך את קצבאות הנכות בעבר ממועד הנכות/המחלה ועד למועד ההיוון, תחת ההנחה שהן היו משולמות כסדרן מקרן פנסיה. פעם שלישית, להוון אקטוארית את קצבאות הנכות העתידיות, ממועד ההיוון ועד לגיל הפרישה הקבוע בחוק. פעם רביעית, לקבוע את גובה קצבת הזקנה שהייתה משולמת לתובע על ידי קרן הפנסיה ממועד הגעתו לגיל הפרישה הקבוע בחוק ועד לשארית חייו. ופעם חמישית, להוון אקטוארית את קצבאות הזקנה העתידיות ממועד ההיוון ועד לשארית חייו.
במצב השלישי, העובד נפטר טרם הגעתו לגיל הפרישה הקבוע בחוק, ושאיריו (אלמנתו או ילדיו) מגלים רק לאחר מותו שההפרשות שלו בתלוש הן מזויפות. במקרה שכזה על שאירי העובד לתבוע את המעביד בבית דין לעבודה על קצבאות השאירים ה"היפותטיות" אשר נמנעו מהם כתוצאה ממחדל של המעביד לפתוח קרן פנסיה לעובד ולהעביר אליה דמי גמולים כחוק. בחוות הדעת האקטוארית הנדרשת במצב שכזה, האקטואר נדרש פעם אחת לקבוע את גובה קצבת השאירים שהייתה משולמת לשאירי העובד על ידי קרן הפנסיה ממועד האירוע המזכה בקצבת שאירים ועד לשארית חייהם של שאירי העובד. פעם שניה, לשערך את קצבאות השאירים בעבר ממועד המוות ועד למועד ההיוון, תחת ההנחה שהן היו משולמות כסדרן מקרן פנסיה. ופעם שלישית, להוון אקטוארית את קצבאות השאירים העתידיות, ממועד ההיוון ועד לשארית חייהם של שאירי העובד.
מחדל של המעביד
במצב הרביעי, העובד מגלה שההפרשות שלו בתלוש הן מזויפות רק לאחר הגעתו למצב של נכות או מחלה, אך עד להגשת התביעה לבית הדין לעבודה או לחילופין במהלך ההליך המשפטי העובד נפטר, כאשר פטירתו מתרחשת טרם הגעתו לגיל הפרישה הקבוע בחוק. במקרה שכזה על שאירי העובד לתבוע את המעביד בבית דין לעבודה על קצבאות הנכות וקצבאות השאירים (במקרה זה, התיאורטיות) אשר נמנעו מהעובד ומהם כתוצאה ממחדל של המעביד לפתוח קרן פנסיה לעובד ולהעביר אליה דמי גמולים כחוק. בחוות הדעת האקטוארית נדרש האקטואר לקבוע את גובה קצבת הנכות שהייתה משולמת לתובע על ידי קרן הפנסיה ממועד האירוע המזכה בקצבת נכות ועד מועד הפטירה; לשערך את קצבאות הנכות בעבר שהיו משולמות כסדרן מועד הנכות/המחלה ועד למועד הפטירה, מעותדות למועד ההיוון; לקבוע את גובה קצבת השאירים שהייתה משולמת לשאירי העובד על ידי קרן הפנסיה ממועד האירוע המזכה בקצבת שאירים ועד לשארית חייהם של שאירי העובד; לשערך את קצבאות השאירים בעבר ממועד הפטירה ועד למועד ההיוון, תחת ההנחה שהן היו משולמות כסדרן מקרן פנסיה; ולהוון אקטוארית את קצבאות השאירים העתידיות, ממועד ההיוון ועד לשארית חייהם של שאירי העובד.
בנוסף, מומלץ לתובעים לבדוק אצל האקטואר את האפשרות לתבוע את המעביד גם על השלמת פיצויי פיטורין. כידוע, התחייבות המעביד לפיצויי פיטורין בשיעור מלא הינה לפי 8.33%. לפיכך, במידה והמעביד הפריש בתלוש פחות מ-8.33% – הרי שהוא נדרש במועד סיום יחסי העובד-מעביד להשלים את החוסר שבין התחייבותו לפיצויי פיטורין (כלומר, המכפלה של תקופת העבודה בשנים מתחילת הוותק של העובד אצל המעביד ועד למועד סיום יחסי העובד-מעביד במשכורת הקובעת לפיצויי פיטורין) לבין הצבירה לפיצויי פיטורין בתלושי השכר.
הכותב הינו אקטואר מלא (Fellow) ויו"ר לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (F.IL.A.V.F.A)
