חזרה לחיסכון ההוני ולזכות הבחירה

האם מדינה, מתקדמת ככל שתהיה, יכולה להמליץ בביטחון לאזרחיה על מסלול מסוים לקבלת כספם בפרישה גם אם ישנם מסלולים לא פחות טובים ואולי יותר מתאימים? ומה עם זכותו של האזרח לקבל החלטה מה לעשות בחסכונותיו בהגיעו לגיל הפרישה? שאלות אלה ואחרות עולות לא מעט ברבות מהמדינות המפותחות.

ב-1 בינואר 2008 נכנס לתוקפו תיקון 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, שכלל כמה שינויים לגבי ההפקדות חדשות לקופת גמל, והגדיר לראשונה שתי סוגי קופות גמל: קופה משלמת לקצבה, וקופה שאינה משלמת לקצבה, וכן קבע פנסיית מטרה מינימלית שמתעדכנת כל שנה ביחס למדד.

למעשה קבע המחוקק כי כל הפקדה לקופת גמל מה-1 בינואר 2008 תהיה מיועדת לקצבה, וגם כספים שהופקדו לקופה שאינה משלמת כספים אלה בהגיע החוסך לגיל הפרישה יופנו לקופה משלמת לקצבה (להוציא כספי פיצויים). ולחילופין, אם האזרח עמד בתנאי הסף של פנסיית מטרה, כל הכספים מעבר יוכלו להימשך כהוני. כמובן שראוי לציין שכל הפקדה שנעשתה לקופת גמל עד ה-1 בינואר 2008 משוחררת ממגבלה זו ויכולה להימשך כסכום הוני.

מה עשה המחוקק? מנע מהחוסך את זכות הבחירה וקבע כי כל חוסך יהיה חייב לעמוד בתנאי סף של פנסיית מטרה (כ-4,500 שקל בערכים של היום), ורק אם יעמוד בכך – את יתרת כספיו יוכל למשוך כסכום הוני. אם ניקח כיום מקדמים קיימים לחישוב קצבה נמצא כי כדי להגיע לקבלת קצבה של 4,500 שקל חייב החוסך לצבור סכום הוני של כמיליון שקל, סכום שלא רבים מהחוסכים מגיעים אתו לגיל הפרישה.

מהם השיקולים שעומדים בפני אדם בעת יציאתו לגמלאות: מצבו הבריאותי – האם בריא או שחולה במחלה שכנראה תקצר את תוחלת חייו בצורה משמעותית? תשואה על הכסף – היכן יוכל למקסם בצורה הטובה ביותר את חסכונותיו משנות עבודתו ולקבל את התמורה הטובה ביותר, בהתאם לרמת סיכון שמוכן לקחת? מצבו המשפחתי – האם מגיע לגיל הפרישה נשוי/ אלמן/ גרוש, עם שארים או בלי? רמת חיים – באיזו רמת חיים הוא רוצה לחיות לאחר פרישתו, ביחס לאותה רמת חיים שבה חי לפני פרישתו? הגשמת חלומות – אנשים בגיל הפרישה רוצים להגשים חלומות: לטייל, ללמוד, להיכנס אולי לדיור מוגן ברמה גבוהה ועוד. שיקולים אלו ואחרים עומדים בפני כל פורש, אך תיקון 3 פוגע ביכולת קבלת ההחלטות של רוב החוסכים בישראל, להוציא רובד קטן של בעלי שכר גבוה, שמתמידים בחיסכון הפנסיוני ובהגיעם לגיל הפרישה עומדת לרשותם פנסיה מכובדת וסכומים הוניים גבוהים.

רוב החוסכים לגיל הפרישה חוסכים פחות ממיליון שקל ולא מגיעים לפנסיית המטרה, ולאור שיעור התחלופה שהולך ויורד, הם עוד יותר מתרחקים ממטרה זו. מי אמר שהשקעה בקרן הפנסיה היא ההשקעה הטובה ביותר לחוסך בהגיעו לפרישה? מי אמר שקרן פנסיה היא הפתרון הזול ביותר מבחינת דמי הניהול? מדוע אדם שמחזיק בסכום מסוים ונקלעת בדרכו עסקת נדל"ן מניב לא יוכל להשקיע בעסקה זו כי מחויב להכניס כסף לקופה משלמת קודם כל? מדוע אדם אשר רוצה להיכנס לדיור מוגן וצריך סכום כסף חד פעמי לא יוכל לעשות זאת כי הוא חייב להכניס כסף לקופה משלמת קצבה? מי קבע כי אדם חולה, שלא נשארו לו שנים רבות והוא מעוניין להשתמש בכספיו ולנצל כל רגע שנשאר לו לחיות, לא יוכל לעשות זאת כי הוא חייב להכניס כספים לקופה משלמת? למדינה כלים רבים לייצר עדיפויות בהתאם לתפישת עולמה.

אם היא סבורה שמסלול משלם קצבה טוב יותר לאזרחיה, אז שתיתן יותר הטבות מס למסלולים אלה, אך עדיין תאפשר לחוסך להחליט היכן להשקיע את כספיו ובאיזו צורה לקבלם בהגיעו לפרישה, על בסיס רצונותיו, צורכיו וחלומותיו. וכן, גם פנסיונרים חולמים.