לבית המשפט השלום בנתניה, הוגשה תביעה כנגד סוכן ביטוח לתשלום נזק שנגרם למבוטח, קבלן במקצועו, לאחר שכלי צמ"ה (ציוד מכני־הנדסי) בבעלותו נפל לבור, והתברר כי בפועל לא היה לכלי הרכב כיסוי ביטוחי, בניגוד למצג השווא, לכאורה, של סוכן הביטוח. הסוכן טען כי הוא לא היה סוכן הביטוח של המבוטח בעת רכישת הביטוח, הוא ניתק את קשריו עם המבוטח, טען שחל שיהוי ניכר ולכן הוא לא יכול להתגונן למול התביעה, שהוגשה יומיים לפני זמן ההתיישנות – שבע שנים.

אלא שבית המשפט קבע כי לא הוכח שהמבוטח זנח את תביעתו או שהשיהוי נגרם בחוסר תום לב ולכן הוא דחה את טענת השיהוי חרף הזמן הרב שחלף. לאחר ששמע את עדויות הצדדים קובע בית המשפט כי עדות התובע הינה מהימנה והיא מתיישבת עם השכל הישר וההגיון למול יתר הראיות, ומאידך קובע כי תשובות הסוכן לא נתנו הסבר טוב לטענותיו, ולכן לאור הסתירות שהועלו בעדות, דוחה בית המשפט את הגרסה שהוצגה על ידי הסוכן וקובע כי הסוכן אכן טיפל בכל סוגיית הביטוח של המבוטח.

עו"ד בן אברהם | צילום: גיא קרן

אחריות הסוכן

בית המשפט קובע כי כדי לקבוע אם סוכן הביטוח אחראי בעוולת רשלנות יש לבחון שלושה יסודות מצטברים: האחד, קיומה של חובת זהירות כלפי הניזוק; השני, הפרת חובה זו; השלישי, קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק. בעניין זה מצטט בית המשפט מדברי בית המשפט העליון בפרשת בהא סייף: "מהיותו הגורם המקצועי ובעל המידע בתחום, נדרש מסוכן הביטוח בעת המשא ומתן להציג בפני הלקוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות לו כל מידע רלבנטי באשר לצורות ההתקשרות השונות, וכן עליו לוודא שהכיסוי הביטוחי שמספקת חברת הביטוח הוא ראוי ומספיק לצרכיו של הלקוח. לפיכך הוא גם מחויב להסביר ללקוח אודות התניות משמעותיות בפוליסת הביטוח, כגון תנאי מיגון וחריגים לכיסוי הביטוחי".

באותו פסק דין נאמר גם "לסוכן הביטוח יש חובת זהירות כלפי הבאים להתייעץ איתו ולנהל איתו משא ומתן לצורך רכישת ביטוח. חובתו של סוכן הביטוח משתרעת גם על נזקים שיגרמו לאותם לקוחות מנסיעה ללא כיסוי ביטוחי בשל מחדל או מעשה שלו. סוכן הביטוח יכול וצריך לצפות נזקים מסוג זה".

לאור דברים אלו עולה בבירור כי לסוכן הביטוח קמה חובת זהירות כלפי המבוטח ועליו לברר היטב אם הביטוח המוצע הינו הולם את צורכי המבוטח, והאם חברת הביטוח סולבנטית על מנת שתכסה את התביעה ביום פקודה במקרה דנן, סוכן הביטוח הצהיר כי קרא את הזהרתו של המפקח על הביטוח בשנת 2005 (כיום הממונה על רשות שוק ההון, עב"א) לפיה אסור למכור ביטוח באמצעות חברות זרות ולא מפוקחות והואיל והיה ידוע באותה עת כי מבוטחים שבוטחו באותה חברה זרה לא זכו לקבל פיצוי בקרות מקרי הביטוח.

מאחר וסוכן הביטוח פעל לביטוח כלי הרכב דווקא בחברה זרה זו, הרי שבכך הוא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המבוטח. יתרה מכך, לאור העבודה המשותפת של התובע והסוכן לאורך השנים והידידות רבת השנים ביניהם, הרי שנוצר אמון מיוחד כלפי סוכן הביטוח, ובנסיבות אלו היה על סוכן הביטוח להקפיד אף מעבר ביחס לשירות שהוא מעניק לחברו המבוטח, אך בפועל לא כך פעל הסוכן.

בנסיבות אלו קובע בית המשפט כי התקיימו יסודות הרשלנות ביחס לסוכן, ומשכך הוא מחייב אותו לשפות את המבוטח במלוא הנזק שנגרם לו בסך 95 אלף שקל. עם זאת, פוטר בית המשפט את הסוכן מתשלום הריבית, הואיל והמבוטח המתין עד יומיים לפני תום תקופת ההתיישנות ואין מקום לחייב את הסוכן על סך הריבית לתקופה זו.

במועד פרסום תקציר זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *