השבוע, במסגרת הרצאה במשרד סוכני ביטוח, על אחריותם בעידן הטכנולוגי למול הרגולציה המשתנה, חזרתי והדגשתי את המילים "יזהר הסוכן" ביחס להנחיות שהוא נותן למבוטחיו כאשר כל שיחה מוקלטת על ידי הלקוח ויכולה לשמש ראיה כנגד הסוכן בתביעה לרשלנות.
אחת הדוגמאות הכואבות ביותר שהצגתי היתה לעניין סוגיית ההתיישנות של תביעת הלקוח, כמו גם החשיבות של תיעוד/היעדר התיעוד בהליך העבודה בעת חידוש/צירוף מבוטח לביטוח. לכן אני מקדיש השבוע את הטור השבועי לעניין סוגיית ההתיישנות על מנת להראות כי הנושא עדיין לא חף מוודאות בענף ומול חברות הביטוח.
בחודש יולי השנה, ניתנה החלטה בבית משפט השלום בתל אביב, בנוגע לסוגיית התיישנות בביטוח נכות מתאונה. חברת הביטוח ביקשה לדחות תביעה של מבוטח בעילת התיישנות.
חברת הביטוח טענה כי התביעה בגין נכות על בסיס נספח "נכות מתאונה" מבוססת על תאונת דרכים מחודש מרץ 2015, אלא שהתביעה הוגשה באפריל 2018, שלוש שנים וחודש ממועד התאונה. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א־1981 קובע כי תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מתיישנת תוך שלוש שנים ממועד קרות מקרה הביטוח אך כאמור, חברת הביטוח טענה כי לאור מועד הגשת התביעה היא התיישנה, ויש לדחותה על הסף. המבוטח מאידך התנגד לבקשה וטען כי מרוץ ההתיישנות אינו מתחיל ממועד התאונה, אלא מיום שהתגבשה נכותו הצמיתה. יתרה מכך, הוסיף המבוטח, כי מאחר שהוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי קבעה את נכויותיו רק בתאריך 10.1.19, התביעה לא התיישנה כלל.
לאחר הגשת הטענות, נערך במהלך חודש מאי 2019, דיון בבית המשפט, לאחריו, הודיעה חברת הביטוח כי בשלב זה היא אינה עומדת על טענת ההתיישנות, אך שומרת על זכותה להעלות טענה זו להתיישנות בשנית, לאחר שלב שמיעת הראיות, אלא שהמבוטח, לא ויתר על דרישתו לקבל החלטה שתדחה את הנימוקים שהעלתה חברת הביטוח ביחס להתיישנות ומשכך נדרש בית המשפט לשבת על המדוכה ולקבל החלטה.
סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח; היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח".
הואיל ומדובר על תביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, חל הסיפא של סעיף 31 לחוק, הקובע כי מניין תקופת ההתיישנות יחל לאחר שהתגבשה לתובע זכות קונקרטית לתבוע תגמולי ביטוח על פי חוזה הביטוח, קרי לאחר שהתגבשה הנכות הצמיתה. סיפא זו היא תוספת פרי תיקון לחוק שנערך בשנת 2014, שמטרתו היתה לשנות את ההלכה שנקבעה בהלכת אמיתי הידועה (בבית המשפט העליון) אשר קבעה כי ההתיישנות תחל ממועד התאונה בלבד. המחוקק הכיר בכך כי יתכנו מקרים בהם נכותו של המבוטח תתגבש רק לאחר שתחלוף תקופת ההתיישנות של שלוש שנים, ולכן, על מנת שהמבוטח לא יוותר ללא תגמולי ביטוח, בחר המחוקק לתקן את הסעיף ואפשר ארכה בנוגע לתביעות נכות מתאונה.
עם זאת קובע בית המשפט כי השאלה אם תביעתו של המבוטח התיישנה אם לאו, ביחס לנכויות השונות תלויה בשאלה מתי התגבשה נכותו הצמיתה בלבד ביחס לתחומים נשוא התביעה ובהליך הקיים לא ניתן לקבוע מתי התגבשו נכויות המבוטח והנושא ידון בשלב מתקדם יותר בהליך התביעה המשפטית.
דבר היועמ"ש: בשנת 2014 תיקן המחוקק את סעיף 31 לחוק בנוגע להתיישנות תביעות בתחום הנכות מתאונה. אמנם, מדובר על התיישנות שתחל מהרגע שקמה למבוטח הזכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי הפוליסה, אך עצתי אליכם, סוכנות וסוכני ביטוח כעקרון על – אם שואל אתכם לקוח על התיישנות, הסבירו לו על סעיף 31 לחוק, ולמרות הסיפא, תמליצו לו שיפנה בדרישה לחברת הביטוח, במהלך שלוש השנים לתאונה וככל שאין ברשותו נכות צמיתה, יבקש ארכה להתיישנות מחברת הביטוח כדי לחסוך מבית המשפט את השאלה מתי התגבשה הנכות.
במקביל, הזכירו ללקוח כי הגשת דרישה לחברת הביטוח אין בה כדי לעצור את תקופת ההתיישנות ורק הגשת תביעה משפטית לבית המשפט עוצרת התיישנות.
