בפני בית משפט השלום באשדוד הוגשה בקשה לדחייה על סף בתביעה שהוגשה כנגד שמאי שביצע הערכה שמאית נגדית מטעם חברת ביטוח וכנגד החברה המעסיקה אותו [תאד"מ (אשדוד) 51773-01-21].
רכב התובע והרכב המבוטח על ידי הנתבעת 3 בתביעה זו היו מעורבים בתאונה שאירעה ביום 14.08.19. ביום 18.11.19 ערך השמאי מטעם המשיב חוות דעת ובה אמד את הנזקים שנגרמו לרכב ב-66,752 שקל.
המבטחת שכרה את שירותי השמאות של הנתבע 1, אשר ביום 12.02.20 ערך חוות דעת שבה הנזק הוערך ב-17,663 שקל בלבד. בהסתמך על הערכה זו, העבירה המבטחת תשלום חלקי בלבד לתובע. בתגובה להערכה חלקית זו, שכר המשיב את השירותים של שמאי נוסף אשר העריך את הנזקים שנגרמו ב-50,895 שקל וכן קבע ירידת ערך בשיעור של 3,808 שקל.
חובת זהירות בנזיקין
המשיב פנה באמצעות בא כוחו אל השמאי הנגדי ומעסיקתו במכתב התראה ודרש לזמן את הרכב לבדיקה נוספת במוסך מורשה, אך השמאי הנגדי בחר לעשות שימוש בתמונות שצורפו לשמאות המכרעת והוסיף לחוות הדעת הנגדית 16,842 שקל. המבטחת שילמה למשיב סכום זה בנוסף לתשלום החלקי ששולם קודם לכן.
לטענת המשיב, השמאי הנגדי פעל ברשלנות והפיק שתי חוות דעת בניגוד להנחיות המקצועיות של משרד התחבורה ובכך גרם לו לחסרון כיס. לטענתו, השמאי הנגדי לא בדק את הרכב פיזית ולא פירק את החלקים החיצוניים על מנת לחשוף את מלוא הנזקים הפנימיים שנגרמו בתאונה.
לטענת השמאי הנגדי ומעסיקתו אין הם מכירים את המשיב ואין הם חבים לו כל חובת זהירות בנזיקין ואף לא מכוח דיני החוזים. לטענתם, אין זה ייתכן שהמשיב הסתמך על חוות הדעת שלהם. בנוסף, הם טוענים שההערכה השמאית נערכה לבקשתה של המבטחת ועבורה בלבד לצורך שיקוליה השונים בבואה לשלם פיצוי למשיב. המשיב לא הסתמך על חוות הדעת שערכו והוא אף הזמין שתי חוות דעת שונות שנערכו עבורו ומטעמו.
סילוק על הסף
לאחר עיון בראיות ושמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי דין התביעה כנגד השמאי הנגדי וכנגד מעסיקתו להידחות על הסף.
ההלכה הפסוקה היא כי סילוק תביעה על הסף הינו סעד חריג ביותר אשר ננקט רק במקרים שבהם מצא בית המשפט שלא קיימת אפשרות – ולו הקלושה ביותר – לכך שהתובע יזכה בסעד המבוקש, גם אם יוכיח את כל הנטען על ידו בכתב התביעה (ע"א 335/78 שאלתיאל נגד שני). במקרה דנן, מדובר באותם המקרים החריגים המצדיקים סילוק על הסף וזאת בשל היעדר יריבות בין השמאי הנגדי ומעסיקתו לבין התובע.
המשיב מבסס את תביעתו כנגד השמאי הנגדי על בסיס עוולת הרשלנות, אשר הוכחתה מצריכה קיומם המצטבר של שלושה יסודות: חובת זהירות, התרשלות והקשר הסיבתי, כלומר, קיום חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק, הפרת החובה על ידי המזיק והקשר בין הנזק לבין ההפרה (ע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש). כעולה מהבקשה לסילוק על הסף, המחלוקת היא סביב קיום חובת זהירות של השמאי הנגדי כלפי המשיב.
עקרון ההסתמכות
זה מכבר נפסק על ידי ביהמ"ש העליון כי אחריות עורך חוות הדעת על פי עוולת הרשלנות קמה בין היתר רק אם מקבל חוות הדעת מסתמך על חוות דעתו של השמאי ואם השמאי היה מודע להסתמכות זו (ע"א 5302/93 בנק מסד נגד לויט). במקרה דנן, ניתן לראות כי המשיב לא הסתמך בשום שלב משלבי ההתנהלות על חוות הדעת של השמאי הנגדי. המשיב הצטייד בשמאות ראשית שנערכה על ידי השמאי מטעמו בטרם פנה למבטחת ובהמשך אף ביקש לאמת את חוות דעתם עם חוות דעת של שמאי נוסף.
משכך, לא ברור כיצד יכול היה המשיב לטעון כי הסתמך על חוות הדעת של השמאי הנגדי, בעודו מחזיק בשתי הערכות שמאיות נוספות. לא זו אף זו, יודגש כי המשיב הוא לא זה שהזמין את חוות הדעת של המבקשים, אלא המבטחת הזמינה את הערכתם. בנסיבות אלו, דין הבקשה לדחייה על הסף כנגד השמאי ומעסיקתו להתקבל.
תמצית החלטת בית משפט השלום: דין התביעה להידחות על הסף. שמאי נגדי לא חב בנזיקין ובחוזים כל עוד אין התובע מסתמך על חוות דעתו.
הכותב הוא יועמ"ש מחוזות המרכז, השרון וירושלים בלשכת סוכני הביטוח
