ראש השנה שונה משאר חגי ישראל בכך שהוא אינו בא לציין אירוע היסטורי כלשהו בחיי העם כפי שחגים אחרים באים לציין. ראש השנה אינו מזכיר את עברו הלאומי של עם ישראל, או את התגבשותם של יוצאי מצרים לעם, שכן ביום זה לא קרה דבר מסוים – שאותו מציינים – תולדות עם ישראל.
ייחודו של ראש השנה הוא בכך שהוא יום יצירתו של האדם, או במילים אחרות: יום ההולדת של האנושות (כך לפי מדרש קדום בשם "פסיקתא דרב כהנא"). מכאן ניתן ללמוד על אופיו האוניברסלי של מועד זה הנוגע לכל בני האדם. באם נתבונן בתרבות האנושית נראה כי פעמים רבות אנו חוגגים את ה"ראשית"; כך למשל ביחס ליום הולדת, יום השנה לנישואין, יום היווסדו של מוסד מסוים ועוד. בהסתכלות על מנהגיהן של חברות תרבותיות שונות ניתן ללמוד כי במקרים בהם חוגגים אירועים שיש בהם אך ורק ציון של תאריך מסוים, כוללות החגיגות שלושה מרכיבים בסיסיים: יום שבתון – שביתה ממלאכה והתייחדות עם המועד המסוים; גינונים של שמחה – לבוש נאה, ארוחה דשנה, מפגש חברתי ומשפחתי, שירה ועוד; עריכת 'חשבון נפש' – התבוננות באירוע השמחה כציון דרך בו מסכמים את מה שהיה לפניו, ומתבוננים בראייה צופה פני עתיד ביחס למה שיקרה לאחר מכן.
יום הדין
כך גם ביחס לראש השנה היהודי: התורה אסרה לעשות ביום זה "כל מלאכת עבודה"; הציבור הדתי רואה ביום זה את "יום הדין" הפותח את עשרת ימי תשובה, ומאריך בתפילותיו בבית הכנסת, בעוד הציבור הכללי מציין את ראשית השנה היהודית בהתכנסויות משפחתיות, וחלקו אף מבקר בבית הכנסת ומתרשם מניגוני התפילות וקול השופר.
ראש השנה מכונה במשנה (מסכת ראש השנה) "יום טוב" ומחייב סעודה חגיגית. כבר בתקופת שיבת ציון פנה עזרא הסופר אל העם והורה להם: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאֵין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תיעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם", והעם אכן נשמע לדבריו, כפי שנאמר בספר נחמיה: "וילכו כל העם לאכול ולשתות… ולעשות שמחה גדולה". ורבים מקיימים גם את מנהגי האכילה השונים על פי "סדר ראש השנה", שבכללם אכילת תפוח בדבש, ראש של דג, דלעת, לוביה, כרישה, תרד, תמר ועוד.
המרכיב השלישי הוא מעין סיכום של השנה שחלפה שעורכים בראש השנה; על פי המסורת היהודית ביום זה מעביר האל את "כל באי עולם כבני מרון" ודן אותם. ברכת "זכרונות" במוסף של ראש השנה עוסקת ב"זכרונותיו" של האל, ושוטחת בפניו בקשה שיזכור גם "את הברית ואת החסד ואת השבועה" שנשבע לאברהם אבינו – כך שזיכרון זה יאזן את הזיכרון של חטאי המתפללים, וייסלח להם.
כמו כן גם הציבור הכללי שאינו פוקד את בית הכנסת יכול לנצל יום מיוחד זה של ראשית השנה היהודית לעריכת חשבון נפש והתבוננות על השנה שחלפה, כמו גם על זו שבפתח, תוך ציפייה שיתקיימו בנו הדברים האמורים בפיוט הפותח את תפילות ראש השנה – "תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה".
שנה טובה.
