לעתים קרובות עלולים סוכני ביטוח להיקלע למקרה שבו חברת הביטוח דוחה תביעה מצד לקוחותיהם, תוך העלאת הטענה כי הלקוח לא שיתף עמן פעולה או שגרם לתאונה במרמה. בנושא זה, ניתן לאחרונה פסק דין חשוב בבית משפט השלום בנתניה, אשר מבאר את ההלכה שנקבעה בעניין החובות המוטלות על המבטחת כאשר היא דוחה תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין הטענה כי המבוטח מסר לה פרטים כוזבים במרמה עת הוא לא שיתף פעולה עמה.
רקע
בפני בית משפט השלום בנתניה הוגשה תביעה כנגד נהג אשר נטען כי פגע בחלקו האחורי של רכבו של התובע וכנגד המבטחת שלו המסרבת לפצות את התובע במסגרת פוליסת ביטוח צד ג' שהייתה לנתבע (תא"מ (שלום נת') 7793-07-18).
כפי שנטען בכתב התביעה, עת נסע הנתבע מאחורי התובע, הוא פגע בו, הסיט אותו מהכביש ותוך כך הסב לו נזקים.
הנתבע לא הכחיש כי רכבו פגע ברכב התובע מאחור. לטענתו, הוא ניסה לעקוף את רכב התובע בדרך בה שני הנתיבים משתלבים לנתיב אחד ובתוך כך פגע ברכבו של התובע והסיט אותו מהכביש. לכן, פנה הנתבע אל המבטחת כדי להפעיל את פוליסת הביטוח צד ג' אשר הייתה לו אצל המבטחת. אולם, חברת הביטוח סירבה להפעיל את הפוליסה משני טעמים אשר יוסברו כעת.
חוסר שיתוף פעולה
ראשית, לטענת המבטחת, הנתבע לא היה מעורב באירוע, ככל ואכן אירעה תאונה. לטענתה, התובע והנתבע "עשו יד אחת" על מנת להוציא תגמולי ביטוח שלא כדין ולזכות בכיסוי ביטוחי בתביעת צד ג', תוך טענות של קרות התאונה ומסירת עובדות כוזבות בכוונת מרמה. לכן, כאמור בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, טוענת המבטחת כי היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח בגין פרטים לא נכונים שנמסרו על ידי המבוטח בכוונת מרמה.
בנוסף, טענה המבטחת, כי יש לדחות את התביעה כנגדה, בשל היעדר שיתוף פעולה מצדו של הנתבע, אשר לטענתה התעלם מפניותיה ומפניות החוקר מטעמה. המבטחת הדגישה, כי בהתאם לסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, עת המבוטח אינו משתף פעולה עימה, זכאית היא להפחית מתגמולי הביטוח ואף לא לשלמם כלל.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בראיות, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל וכי פוליסת הביטוח אכן חלה במקרה דנן.
״כוונת מרמה״
ראשית, בית המשפט ביאר את האמור בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה פוטר את המבטחת מחבותה, מקום בו המבוטח או מוטב מסרו למבטחת עובדות כוזבות, או העלימו ממנה עובדות בנוגע לחבות המבטחת והדבר נעשה בכוונת מרמה. כפי שנפסק ברע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מסרה, "כוונת מרמה" כוללת שלושה יסודות; מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות המבוטח לאי הנכונות או הכזב של העובדות שנמסרו, וכוונה להוציא כספים, שלא כדין, על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות".
בנוסף, בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח פסק בית המשפט העליון כי על המבטחת הטוענת למרמה להביא "מידע וראיות בעלי משקל, המעוררים חשד של ממש" להוכחת טענתה. מנגד, כפי שנפסק בע"א 74/08 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, על בית המשפט להביא בחשבון גם את נחיתותה של המבטחת מבחינת המידע, והנטל להוכיח ישתנה לפי הנסיבות, כאשר במקרה של ספק יזכה המבוטח בתביעתו.
הוכחת נזק בפועל
שנית, במקרה שבפנינו פסק בית המשפט כי המבטחת לא הצליחה לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח את יסודות כוונת המרמה. גם אם ניתן להניח כי אכן נמסרו עובדות בלתי נכונות או כוזבות מצד המבוטח, אין בכך די. על המבטחת הנטל להוכיח גם את מודעות המבוטח לאי הנכונות או הכזב של העובדות שנמסרו. לצורך הוכחת טענת מרמה יש להציג ראיות בעלות משקל המעוררות חשד של ממש. בנוסף, בית המשפט פסק כי בראיות לא עולה שהמבוטח ניסה להכשיל את בירור החבות.
זאת ועוד, לעניין סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, הודגש כי אין באי שיתוף הפעולה, כשלעצמו, כדי לפטור את המבטחת מחבותה, אלא יש להוכיח כי אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח גרם למבטחת נזק בפועל. תמצית ההחלטה של בית משפט השלום: דין התביעה להתקבל. חברת הביטוח היא זאת שתישא בנטל הפיצויים. בית המשפט פסק שכדי לטעון למרמה יש להוכיח בראיות של ממש כוונת מרמה וכי עת מועלת על ידי המבטחת טענת אי שיתוף פעולה מצדו של המבוטח, יש להוכיח נזק בפועל מאי שיתוף הפעולה עצמו. בנסיבות אלה, התביעה מתקבלת והמבטחת היא זאת שתישא בפיצויים.
הכותב הוא יועמ"ש מחוזות המרכז, השרון וירושלים בלשכת סוכני הביטוח
