רבות התלבטתי באם להעלות על השורות את אשר עובר לו בלב ואת גודש המחשבות בצוק העתים ואשר בו אנו נמצאים אזרחי המדינה כולנו וללא כל הבדלים השיוך הגיאוגרפי אולי חשוב, אולם לא משנה כאשר ילדינו, בנותינו ובנינו נמצאים להם בשדה בשדה הקרב ובמרחבי ברצועה.

אכן, זוהי עזה אותו מקום מקולל וידוע לשמצה ואשר הכריח אותנו לצאת למלחמת "אין-ברירה" לא מרפות מחשבותיי על אותם ילדינו באשר הם כאשר המוות לא מבדיל, לא מרחם ולוקח איתו כל אחד, כל יילוד אב ואם הכל זה כמו חלום רע, חזון תעתועים של דם וצער, סד ועינויים בתקווה שבזכות הקרבת הגוף והנפש של יקירינו וחיילינו לא תהיינה לנו מלחמות עוד מאלו אויבנו ספגנו בלשכה כמה מכות כואבות: "אמוץ", "אוהד", "איתן", כל אותן נשמות אמיצות ומופלאות ואשר תהיינה נשמותיהן בצרור החיים, שמורות וצרורות הקריבו את היקר להן מכל ולצערנו גיבורים אלו, כבר לא יהיו יותר כל יכול חייהם נגדעו, כך, ובהקריבם את כולם למען נחיה כולנו, ועבור הנותרים – אין כל ניחם נהיה כולנו בעורף חזקים ונשמור על החיים עבור המשפחות שנותרו, ולמען זכר של אותם הנופלים וכדברי המשפט האלמותי: "במותם ציוו לנו את החיים".

בואו נתחבק ונתאסף כולנו ניתן את כל אשר יש לנו בלב נוכיח כי אנו ראויים לקורבן זה ועם כל הכאב נשלב ידיים ונאחד לבבות ונתמוך בעוצמה ובחוזק ביקירים ובמשפחות ולוואי ולא נדע עוד שכול ומלחמות! נפנה ראשינו לשמיים ונתפלל לאותו הריבון אנא ממך אלוהים, די, תעשה לנו חשבון! שלא ייקטפו עוד פרחי חיים צעירים, יפים ומופלאים כי בוכים אנו מרה וכואבים כל אותם ההולכים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *