בתקופה קשה זו הרבה עסקים מוצאים את עצמם בהתייעצות מול סוכן הביטוח שלהם בסוגיות לא פשוטות בגין השינויים הנובעים מתקופת הקורונה, ואופן ההיערכות מבחינת הפעילות מול חברות הביטוח. מלאים שעומדים במחסנים או נרקבים ונזרקים, עובדים שמוצאים לחל"ת או מפוטרים. לעיתים הסוגיות הופכות לתביעות וכשאותם בעלי עסקים מגיעים לתבוע את חברת הביטוח, מצפה להם היכרות לא נעימה עם מונחים דוגמת "ביטוח חסר", "כינון" ו"שיפוי".
השבוע נדבר מעט על מונחים אלו, ונראה כיצד כבוד השופט, מר אלעד טל, בחר להתמודד בחוכמה עם הסוגיה תוך שהוא מעמיד את חברת הביטוח על טעותה באופן חישוב פיצוי ביחס לערכי כינון למול שיפוי.
לעסק היה ביטוח עקב שריפה למלאי ולמבנה, והמבנה עלה באש. חברת הביטוח שלחה שמאי בכדי להעריך את הנזקים, וזה אישר את סכומי הנזק, לפי הערכתו. ואולם חברת הביטוח קבעה כי שווי הנכס הינו נמוך מהשווי אשר בוטח בפוליסה (ביטוח חסר), כפועל יוצא מכך היא קיזזה את תמולי הביטוח בשיעור של 61%.
בעל העסק לא השלים עם הקיזוז ופנה לעזרתו של בית המשפט. חברת הביטוח טענה כי שווי המבנה בפועל הינו 510 אלף שקל, ואילו המבנה בוטח בפועל רק ב-200 אלף שקל, ולכן הקיזוז היה מוצדק מכח עקרון ביטוח החסר.
גישות אומדן שונות
בית המשפט שכר את שירותיו של מומחה מעריך לאומדן שווי המבנה. המומחה ציין כי קיימות מספר גישות לחישוב שווי שוק של נכס.
בעל העסק פעל על פי שיטת ההשוואה, ואילו חברת הביטוח פעלה על פי שיטת עלות הקמת המבנה. חברת הביטוח ציינה כי בערך כינון בוחנים את עלות ההקמה מחדש של המבנה ולא את שווי רכיב הבנייה, ולכן השווי של המבנה הוא עלות ההקמה מחדש לשם השבת המצב לקדמותו.
עוד הוסיפה חברת הביטוח כי עמדת המומחה, לפיה שוויו של המבנה נקבע על פי עסקה רצונית בין מוכר לקונה, אינה רלוונטית, שכן המדובר במבנה שיש להקימו מחדש אם ניזוק כליל על אף שמדובר על מבנה ישן ושוויו נמוך מערכו כחדש, אך אלו הם תנאי הפוליסה המחייבים אותה לשלם את עלות בניית המבנה מחדש לרבות ההוצאות הנוספות ולכן הסכום שנרכש משקף ביטוח חסר.
השופט, פנה בתחילה לנוסח דף פרטי הביטוח, שם נרשם כי הכיסוי הינו בגובה 200 אלף שקל למבנה. כבוד השופט טל מזקק את המחלוקת ומוסיף כי חרף הקשיים הלוגיים בניסוח ניתן לקבוע כי הכיסוי הביטוחי יעשה על פי ערך כינון שמשמעותו הקמה מחדש של המבנה, אלא אם המבוטח יבקש פיצוי על פי ערך שיפוי. במקרה זה, אין חולק בין הצדדים כי בעל העסק ביקש פיצוי על פי ערך שיפוי בלבד, ולכן יש לבחון את זכאותו על פי ערכי שיפוי בלבד.
השאלה הינה כיצד יש לחשב את ערך השיפוי אשר מוגדר כ"ערך ריאלי של הרכוש (חדש בניכוי בלאי ו/או פחת) ביום הנזק". לטענת בעל העסק, החישוב צריך להתבצע על פי שווי שוק, בהפחתה של רכיב הקרקע. חברת הביטוח טוענת כי את השיפוי יש לחשב על בסיס עלות הקמתו מחדש של אותו מבנה בדיוק, לרבות תוספת מע"מ לעלות.
הנזק האמיתי בפועל
בית המשפט עורך השוואה בין תחשיב כינון לשיפוי וקובע כי כאשר עסקינן בכינון יפוצה המבוטח על פי עלות הבניה של אותו נכס בדיוק, ואילו כאשר עסקינן בשיפוי, אנו עוסקים בשוויו של הנכס במועד המקרה לאחר ניכוי בלאי או פחת. זוהי גם תכלית חוק חוזה הביטוח העוסק בביטוחי נכסים, שמטרתו להשיב למבוטח את הנזק האמיתי שנגרם לו בפועל ולא מעבר לכך.
אופן הצגת החישוב של חברת הביטוח אינו משקף את עקרון השיפוי, אלא יש בו סממנים של כינון שכלל לא אמורים לחול (עלות בניית הנכס, הוספת מע"מ, עלות יועצים) וכאמור כל סממנים אלו כלל אינם רלוונטים כאשר בעל העסק דיבר כל העת על בקשתו לקבל פיצוי על פי ערכי שיפוי.
גם המומחה מטעם בית המשפט קיבל את גישת שווי השוק של הנכס, על אף שהערכתו היתה שונה ביחס לשווי המבנה אשר הוערך לצורך שיפוי בגובה של 252 אלף שקל. בית המשפט קובע כי אמנם קיים ביטוח חסר אך בשיעור נמוך משמעותית ומחייב את חברת הביטוח להשלים את תגמולי הביטוח וכן מחייב אותה בהוצאות המשפט ושכ"ט.
לסיכום, חשוב כי בעל העסק יוודא מול חברת הביטוח את שווי הנכסים באופן ברור לצורך תשלום פרמית הביטוח על מנת למנוע את ביטוח החסר ואופן חישוב הנזקים בקרות מקרה ביטוח.
בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.
הכותב הינו היועמ"ש של לשכת סוכני ביטוח
