בבית משפט השלום בחיפה נדונה תביעתן של להק תעופה ושפירית שירותי תעופה – שתי חברות פרטיות שעוסקות במתן שירות של פינוי חולים ונפגעים באמצעות מסוקים לבתי חולים. אלה תבעו את כלל ביטוח, אשר ביטחה את העובד הזר קונסטנטין פטיק, בפוליסה לביטוח שירותים רפואיים לעובדים זרים.
באחד הימים הוזנק מסוק של התובעות על ידי מד"א, בכדי להציל את חייו של המבוטח לאחר שטבע בים המלח. המבוטח חולץ על ידי המסוק לבית חולים סורוקה ונפטר באותו היום.
התובעות ביקשו לחייב את כלל ביטוח לפצותן על עלויות הפינוי ששילמו בעקבות הטסת המנוח, אך זו הכחישה את האירוע ואת העלויות שנטענו על ידי התובעות, וביקשה לדחות את התביעה נגדה. בית המשפט ציין כי בכדי שהתובעות יוכיחו את תביעתן, עליהן להצביע על חוק המקנה להן את הזכות לתבוע את כספן חזרה מחברת הביטוח הנתבעת.
מכוח הפוליסה
האם חייבת חברת הביטוח, מכוח הפוליסה, לכסות הוצאות פינוי רפואי מוטס של המבוטח? בניסיון לבסס את תביעתן, היפנו התובעות לפוליסה ולצו עובדים זרים שבהם מופיע הביטוי "מצב חירום רפואי", וטענו כי מכך ניתן ללמוד שהפוליסה מעניקה כיסוי ביטוחי בגין מצבי חירום רפואי בכלל, ומצבי פינוי מוטס בפרט.
בית המשפט ציין, כי יש לבחון את תוכן הפוליסה (שהונפקה מכוח חוק עובדים זרים תשנ"א־1991). בפוליסה דובר על מתן שירות אשפוז פסיכיאטרי במצב חירום ועל מצב חירום הנובע ממצב קודם. מאחר ושני מקרים אלו לא התקיימו, לא ניתן ללמוד מהם על קיום כיסוי ביטוחי כפי שטוענות התובעות.
מול זאת, אחת הטענות המרכזיות של התובעות הייתה, כי "פינוי מוטס" לא נכלל בחריגים המופיעים בפוליסה ובצו עובדים זרים, ולכן מכך ניתן להסיק על קיומו של כיסוי ביטוחי לפינוי המבוטח. אולם בית המשפט דחה את הטענה מאחר שבחוזה, ובמיוחד בחוזה ביטוח, לא ניתן ליצור "יש מאין" ויש לפרש את חוזה הביטוח על פי ההתחייבויות המפורטות בו, לרבות הסיכונים שהוא נועד לבטח.
התובעות המשיכו וציינו, כי סעיף 4(ב) בצו עובדים זרים, מעניק זכאות לתשלום מלוא ההוצאות הקשורות לטיסתו של עובד זר מישראל במקרים בהם מצבו הרפואי מחייב ליווי או סידורים מיוחדים אחרים, ולכן לטענתן הדבר מלמד על כוונת הצדדים (חברת הביטוח והמבוטח) לספק כיסוי ביטוחי לפינוי מוטס במצב חירום רפואי. בית המשפט לא קיבל טענה זו מהסיבה, כי הסעיף בצו עובדים זרים נועד להסדיר את הטסתו של המבוטח אל מחוץ לגבולות המדינה עקב מצב רפואי, ובמקרה של הנתבעות המבוטח הוטס בתוך גבולות המדינה בלבד.
לאור זאת, בפסק הדין ניתן באוגוסט 2015, בהיעדר הצדדים, קבע בית המשפט, כי לא הוכח קיום כיסוי ביטוחי בפוליסה לפינוי מוטס בתוך גבולות המדינה ולכן לא קמה לתובעות עילת תביעה כלפי הנתבעת בגין הוצאות הפינוי. לכן דחה בית המשפט את התביעה ונימק את החלטתו בכך שהתובעות לא הצליחו להצביע על מקור בחוק שיספק לתביעתן בסיס משפטי (התובעות הוסיפו עילות שונות נוספות בחוקים שונים, אשר נדחו על ידי בית המשפט, בין היתר עקב חוסר זיקה ושייכות לאירוע המצער שנגרם למבוטח). עד מועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
