את השינוי שלי לטובת עצמאות כלכלית עשיתי לפני 6 שנים. אז הבנתי שהגיע הזמן להפסיק לשים את העסק שלי בידי גופים שקבעו והחליטו איך וכמה העסק שלי ירוויח, ולהסתמך יותר על עצמי. אני מתכוון לגופים כמו חברות הביטוח שהחליטו כמה עמלה אני מקבל, המפקח על הביטוח שמחליט מהיום למחר על כללים חדשים שפוגעים בהכנסותיי, או חברי כנסת שב־2012 החליטו לקצץ את דמי הניהול בפנסיה ב־50% ,מה שקיצץ בחצי את ההכנסות שלי בתחום זה.
זה היה בשנת 2010 כשאמרתי לעצמי – די, עד כאן. אני לוקח את האחריות על הפרנסה שלי על עצמי. החלטתי לגבות על שירותים נוספים בהם יכולתי לתת ערך מוסף ללקוחותיי ופתחתי מחלקה נוספת לטובת השירותים האלה. פניתי ללקוחות שלי ובישרתי להם על המחלקה החדשה שבה הם יכולים לקבל שירותים כמו כלכלת משפחה, מיסוי וטיפול בצוואות.
בתחילה הייתי בטוח שלקוחות יכעסו עלי וישאלו למה שלאחר 20 שנה יתחילו לשלם לי על שירותים נוספים? אבל להפתעתי הייתה היענות והיא הולכת וגדלה במשך השנים. השיא שלה הוא בהקמת ”מרכז הפרישה“ עם לשכת סוכני ביטוח, שבו לקוחות משלמים לי על ייעוץ לקראת ובעת פרישה מעבודה.
זה לא שוויתרתי על העמלות מחברות הביטוח, אבל במקומות שאני עובד או יכול לעבוד עבור הלקוח, בהם איני מקבל כסף מחברת הביטוח, אני גובה כסף מהלקוח. היו מקרים שחסכתי 100 אלף שקל בחיסכון לטווח ארוך בזכות השירות שנתתי. אנשים הפנימו והביקוש לשירותים אלה גדול.
ואולם, כדי להציע את השירותים הנוספים, על הסוכן להיות מקצוען בהם. אני מציע לסוכני הביטוח ללכת ללמוד ולצבור ידע ולראות איפה הם יכולים לתת ערך מוסף ללקוחות שלהם, שיהיה ערך מוחשי. אם סוכן אומר לעצמו – אני נותן את הערך ללקוח בשעת תביעה כשאני עוזר לו לקבל כסף, זה לא ערך מוחשי. ערך מוחשי הוא אם הסוכן עוזר ללקוח לחסוך במיסים, לשפר את מצב ההוצאות מול ההכנסות בניהול המשפחה שלו וגם בעסק. התקופה שבה אנחנו נמצאים היא תקופה של ”כלכלת ידע“. מי שמשקיע ולומד,
