כל מה שאתם צריכים לדעת על חובת זהירות מושגית

תביעת רשלנות של נפגעת בתאונה כנגד סוכנות ביטוח נדחתה, בין היתר משום שאין לסוכנות הביטוח חובת זהירות כלפי הנפגעת; עו"ד ג'ון גבע עושה סדר בדברים

ביום 12.10.2018 דן בית משפט השלום בתל אביב־יפו בתביעתה של ש. שלמה רכב בע"מ כנגד סוכנות ביטוח.

במוקד התביעה אזרח של הרפובליקה העממית של סין, אשר נהג ברכב, אותו שאל מאזרח סיני אחר שרכבו היה מבוטח על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ. תוך כדי נהיגתו, הנהג, שהיה בגילופין, פגע ברכב בבעלות התובעת. כנגד הנהג הוגש כתב אישום והוא הורשע על בסיס הודאתו בגין נהיגה בהשפעת אלכוהול ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. התובעת הגישה תביעה נגד הפניקס אך תביעה זו נדחתה משום שלנהג לא היה רישיון נהיגה ישראלי בתוקף ונמצא כי אין כיסוי ביטוחי מצד הפניקס. התובעת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחה.

עו"ד גבע | צילום: שלומי דעי

על רקע זה, הגישה התובעת תביעה כנגד סוכנות הביטוח, שערכה את פוליסת הביטוח עבור הרכב המבוטח. טענתה המרכזית של התובעת הייתה שהסוכנות התרשלה בכך שהנפיקה ביטוח בחברת ביטוח, שעה שידעה שהמבוטח הוא דובר השפה המנדרינית, ומבלי שהיא מסבירה למבוטח שלצורך מתן כיסוי ביטוחי במסגרת פוליסת הביטוח על המבוטח להחזיק ברישיון נהיגה ישראלי תקף. הנתבעת טענה שלא הייתה בהתנהגותה ובהתנהלותה כל רשלנות או הפרה של חובה אחרת.

בית המשפט דחה את התביעה מן הנימוקים הבאים: ראשית, התובעת לא הזמינה את מעסיקו של המבוטח, אשר רכש את הרכב ואת הביטוח עבור המבוטח לעדות. כמו כן, לא הוזמנו המבוטח והנהג לעדות. על פי בית המשפט, אין די בהסתמכות על חקירה במשטרה של הנהג, אשר ציין שם כי לא הוסבר לו דבר לעניין זה. המבוטח, לעומת זאת, לא נחקר במשטרה ואין לדעת מה הייתה גרסתו בנוגע לכך.

שנית, בית המשפט פסק שכלל לא ברור באיזה אופן יכולה התובעת להיכנס בנעלי המבוטח כלפי הנתבעת, ככל שהייתה מוכיחה כי הנתבעת התרשלה כלפי המבוטח עצמו. בנוסף, כל החובות אליהן הפנתה הנתבעת, ביניהן סעיפים 2-6 לחוק חוזה הביטוח, המחייבים בחובות גילוי ובמסירת פרטים ומסמכים בעת עשיית פוליסת ביטוח, חלות במסגרת מערכת היחסים שבין המבוטח ובין החברה המבטחת ובחלקן במערכת היחסים שבין המבוטח ובין הסוכנות. לא ברור באיזה אופן ניתן להחיל חובות אלה כלפי צד שלישי בלתי מסוים, שהיא התובעת.

נקבע שאין לנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי התובעת. בית המשפט קבע, שחובת זהירות מושגית חלה במערכת יחסים המקיימת זיקות מסוימות של קרבה. זיקות כאלה לא קיימות בין התובעת ובין הנתבעת. חרף טיעוניה של התובעת, כי נגרם לה נזק כתוצאה מהיעדרו של ביטוח – לא כל נזק שנגרם הוא בר פיצוי.

בית המשפט הוסיף כי ביטוח אחריות צד שלישי, סוג הביטוח הרלוונטי, הוא ביטוח של המבוטח, הנהג או המשתמש ברכב המבוטח מפני נזקים שהוא עשוי לגרום לצד שלישי. במקרה זה, הצד השלישי אכן הייתה התובעת. ואולם, הביטוח לא נועד להיטיב עם התובעת, אלא עם המבוטח. משכך הם פני הדברים, הרי שאין חובת זהירות מושגית של סוכנות הביטוח, הנתבעת, כלפי התובעת. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

הכותב הינו היועץ המשפטי לחברי הלשכה במחוזות מרכז, השרון וירושלים