בית המשפט קיבל את תביעתה של צעירה שאושפזה בבית חולים בניו יורק ונדרשה לשלם כ-97 אלף דולר על האשפוז, והורה לחברת כלל שביטחה אותה בהחזר הוצאות. ראשיתו של הסיפור ב-2007, אז נסעה התובעת לטיול בארה"ב.
ביום הטיסה רכשו הוריה פוליסת ביטוח לחו"ל של כלל. כשבוע לאחר שטסה, אושפזה הצעירה במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים בניו יורק בעקבות התקף אסטמה חמור שהיווה סכנה ממשית לחייה. התובעת השתחררה מבית החולים לאחר שבועיים. ואולם חודשיים לאחר חזרתה לישראל היא קיבלה חיוב מבית החולים עבור האשפוז בסך של כ-97 אלף דולר.
משלא קיבל את הסכום, פנה שוב בית החולים לצעירה ודרש ממנה את התשלום, או שיפנה להליכי הוצאה לפועל. התובעת פנתה לכלל וביקשה להפעיל את הפוליסה שנרכשה עבורה, שכללה כיסוי ביטוחי על הוצאות רפואיות, אבל כלל סירבה וטענה כי מדובר באשפוז עקב מחלת אסטמה שממנה היא סובלת שנים, והצעירה לא הצהירה על כך כשרכשה את הפוליסה כפי שהיתה אמורה. כלל טענה להגנתה כי בנוסף לעובדה שהתובעת לא הצהירה על מחלתה הכרונית, היא אף הובהלה באמבולנס למיון ימים אחדים לפני נסיעתה, בשל התקף אסטמה שנגרם בעקבות מחלת ברונכיט חריפה.
לטענת כלל, אירוע זה מעיד על החמרה במצבה לפני רכישת הפוליסה, כך שאינה זכאית להחזר בגין החמרה נוספת. מה גם שעת שהגיעה לארה"ב עדיין נטלה תרופות. כלל טענה גם כי על התביעה להידחות בשל חוק ההתיישנות, שכן עברו למעלה משבע שנים מיום האירוע. התביעה טענה בתגובה כי אין מקום לטענת ההתיישנות, מכיוון שהחברה לא הודיעה על סירוב תשלום האשפוז ועל הסירוב עצמו שמעה התובעת מבית החולים עצמו ב-2010.
כמו כן, נטען כי הוריה של הצעירה הצהירו על מחלתה והביקור הבהול בבית החולים, שממנו השתחררה תוך שעה, לא היה קשור לאסטמה, אלא למחלת הברונכיט. בית המשפט קיבל את טענות התביעה וציין כי התנהלותה של חברת הביטוח לא היתה תקינה. הוא חייב את כלל בתשלום הוצאות האשפוז.
