לא הכל זה דמי ניהול – על חשיבות מסלול החיסכון בקרן הפנסיה

עמית בקרן פנסיה, רואה חשבון במקצועו, לקה במחלה והחל לקבל קצבת נכות. גובה הנכות תלוי במסלול אליו הוא משויך. השאלה הנשאלת במקרה כזה היא האם העמית ביקש במועד הצטרפותו לקרן הפנסיה להצטרף ל"מסלול משפחה" (שמעניק קצבת נכות גבוהה יותר), או שהוא ביקש להצטרף ל"מסלול עתיר חיסכון" (שמעניק קצבה נמוכה יותר, אך חיסכון פנסיוני גדול יותר)?

בספטמבר 2006, הנפיקה קרן הפנסיה אישור הצטרפות ובו נרשם כי העמית צורף ל"מסלול עתיר חיסכון". עם זאת, בדוח השנתי הראשון נרשם כי העמית נמצא ב"מסלול בסיסי". בשנים לאחר מכן תוקנו הדוחות ונרשם כי העמית חבר ב"מסלול עתיר חיסכון". בחודש מאי 2010, אובחן העמית כחולה ואושרה לו קצבת נכות על ידי הקרן.

העמית פנה לקרן הפנסיה והלין מדוע נרשם בשנת 2006 ב"מסלול בסיסי" ורק החל מ־2007 עבר ל"מסלול עתיר חיסכון". קרן הפנסיה השיבה, כי לאחר שבדקה את בקשת העמית, היא תיקנה את המסלול במהלך 2007, על מנת להתאים את המסלול לטופס הבקשה במועד ההצטרפות.

העמית לא קיבל את דבר קרן הפנסיה, והגיש תביעה לבית הדין, בה טען כי הוא ביקש להצטרף ל"מסלול משפחה" אך מישהו מחק מהטופס ללא ידיעתו את הסימון, והפך אותו ל"מסלול עתיר חיסכון". בנוסף, טען העמית, כי הקרן התרשלה כאשר תיקנה את המסלול מ"בסיסי" ל"עתיר חיסכון", ולא פנתה לבקש את אישורו. מן הצד השני, טענה קרן הפנסיה שהיא פעלה על פי בקשת העמית.

הכרעת בית הדין

לאחר שהצדדים מסרו עדויותיהם, התכנס בית הדין ונתן החלטתו. ראשית, קבע בית הדין, כי לא היה מקום לתבוע את קרן הפנסיה, שכן היא איננה אישיות משפטית. לכן, ניתן לתבוע רק את החברה המנהלת של קרן הפנסיה. תמיכת בית הדין בעמדת הקרן – לפיה העמית ביקש להיכנס ל"מסלול עתיר חיסכון", נסמכת בעובדה שנשלח לעמית במפורש אישור הצטרפות למסלול הזה כמה ימים לאחר שהצטרף. כמו כן, הטענה של העמית כי המסמך שונה, הונפק רטרואקטיבית או זויף, לא הוכחה והיא מצריכה ראיות כבדות משקל, אותן לא סיפק.

בנוסף, קיבל בית הדין את עמדת הקרן לפיה עד למועד קבלת הטופס נרשם העמית במסלול ברירת מחדל – "מסלול משפחה", והעניין תוקן לאחר קבלת טופס ההצטרפות, שהגיע באיחור.

חשוב לציין כי התובע לא זכר בעדותו מה כתב בטופס ההצטרפות במפורש, ובנוסף הוא לא התלונן לאורך כל השנים על המסלול אליו הוא משויך, למרות שקיבל דוחות רבעוניים ושנתיים, בהם היה כתוב המסלול. על פי בית הדין נראה כי העמית "לא האמין שיחלה והעדיף לדאוג לכך שיקבל פנסיה גבוהה יותר – ורק לאחר שחלה ביקש לתקן, ולבטח עצמו רטרואקטיבית בביטוח נכות גבוה יותר, מה שכמובן הוא בלתי אפשרי".

כמו כן, טען בית הדין כי "אין זה סביר שהתובע אשר אישר שהוא נוהג לעיין בדוחות ולוודא כי הסכומים ששילם 'אכן נמצאים שם', יטען שהוא לא מבין במסלולים".

לסיכום, קבע בית הדין, שאין לקבוע על פי דוח אחד ויחיד, שקרן הפנסיה יצרה מצג שווא ופעלה ברשלנות. לאור כל אלו, התביעה נדחתה והתובע נדרש לשלם 8,000 שקלים. עד כה לא ידוע אם הוגש ערעור על פסק הדין.

הכותב הינו היועץ המשפטי של לשכת סוכני ביטוח