"חבל על כל דאבדין ולא משתכחין" זה כל כך לא מתאים ורלוונטי לחנה, שלפתע פתאום הלכה מאתנו ללא כל רמז, ללא כל התראה, וללא כל הודעה, ומבלי להיפרד ולומר שלום. וזה כל כך מפתיע כי זה לא ממנהגה של חנה.
בתפקידיה הרבים בתוך הלשכה דאגה תמיד למתא אותם כאילו מקיימת היא שליחות קדושה. תמיד דאגה חנה לעדכן, להזכיר, לכתוב, להתריע. כי כזו היתה היא – כי מבחינתה העשייה היא שלמות, ואפילו דאגה לוודא ביצוע. אין לי ספק כי בלכתה של חנה מאתנו ייווצר חלל גדול בלשכה. אוסיף בנימה אישית כי מאוד אהבתי את האשה הזאת והיינו חברים למיילים – הן לעומקים פילוסופיים והן בבדיחותא ולהחלפת דעות. והיא אכן תחסר לי מאוד, ובוודאי לכל הלשכה.
שלום לך חברה שלי ותהא מנוחתך עדן. ואכן אני בטוח כי את דמותה וזכרה של חנה, ולכתה מאתנו בטרם עת, לא נשכח מעולם.
