לראשונה בדרום: מחלקת שיקום תיפתח בסורוקה ותיתן מענה לתושבי האזור

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

בספטמבר הכריז משרד הבריאות כי תוך עשור יוקם בית חולים נוסף בדרום, זאת לאור מסקנות ועדת בחינת שירותי הרפואה בדרום. בינתיים ועד לפרסום המכרז לבניית בית החולים החדש, שיכיל 300 מיטות, הוחלט לחזק את בתי החולים בדרום, סורוקה בבאר שבע וברזילי באשקלון. בסורוקה ייתוספו 98 מיטות אשפוז חדשות יחד עם תקנים נוספים לאנשי צוות, ובנוסף תיפתח מחלקת שיקום ראשונה בנגב, שתכיל בשלב הראשון 20 מיטות.

יו"ר איגוד השיקום בהסתדרות הרפואית, ד"ר יולי טרגר, שינהל את המחלקה החדשה, השתתף בהכנת תוכנית מחלקת השיקום. "מדובר בבשורה של ממש עבור תושבי הדרום וזה מרגש שזה סוף סוף קורה. בימים אלה אנחנו בונים את המחלקה השיקומית. התוכנית היא לפתוח מחלקה ראשונית כבר במרץ-אפריל ובינתיים נתחיל לבנות מחלקה במבנה חדש ועכשווי, שיעמוד בכל התקנים והדרישות“.

בסורוקה מקווים להגיע בסופו של דבר ל-36 מיטות, וטרגר מציין כי המחלקה תכלול גם אשפוז יום. "נעבוד עם מכון לשיקום ביתי ושיקום אמבולטורי שלא באשפוז עבור מקרים קלים יותר". לדבריו, "מיום ליום אנחנו רואים יותר ויותר צורך במערכת שיקומית, האוכלוסייה מזדקנת והרפואה משתפרת. המשמעות היא שאנשים שורדים יותר, אך יחד עם זאת הטיפולים בהם נעשים מורכבים יותר. יחסית למדינות המערב, בישראל ישנו מחסור במיטות שיקום וברופאים שיקומיים, ובדרום הארץ הבעיה חריפה אף יותר. לצערנו אין כלל מסגרות שיקום, והאלטרנטיבה למטופלים ניתנת במסגרות גריאטריות וחצי מקצועיות.

"שיקום הוא תהליך שהצלחתו תלויה רבות במשפחת המטופל ובקרוביו. תהליך שיקומי הוא תהליך קשה שמצריך עבודה אינטנסיבית ותמיכה מלווה לאורך כל הדרך. המערכת המקצועית לא יכולה לתת את התמיכה האנושית כי אין זמן לכך. כיום, שיקומו של מטופל מהדרום שמתאשפז במרכז רפואי במרכז הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. יש להתייחס לעובדה כי תושבי הדרום שייכים במקרים רבים למעמד סוציו-אקונומי נמוך, ועל כן במקרים רבים נוטים לוותר על האפשרות להשתקם, בשל המכשול הכספי. העלות למשפחות המטופלים לבקר את יקיריהם במרכז הארץ, ולהגיע מדי יום באמצעות רכב או תחבורה ציבורית היא גבוהה במיוחד. למרות ההבנה כי ליווי צמוד של המטופל השיקומי הינה הכרחית, הם עדיין לא יכולים להרשות זאת לעצמם. וזהו מצב בלתי נסבל".

טרגר מציין כי כיום יש לא מעט אנשים שמוותרים על שיקום מכיוון שאין באפשרותם לעמוד בכך. "רופאים מסבירים למטופלים: 'עברת אירוע וסיימת טיפול ראשוני, אבל אתה חייב שיקום. הפגיעה לא קלה ועדיף מסגרת רפואית שאין בדרום'. אך כשהם מתחילים לברר את עניין השיקום הם מגלים שעבור משפחת המטופל זה לא רק עניין של לבקר, אלא גם לעצור את החיים כדי לסייע לו. לעתים המשמעות היא לצאת ממסגרת העבודה כדי להיות שם מדי יום", הוא מסביר.

"ישנם מטופלים שזקוקים לשיקום יחסית פשוט והנם אנשים חזקים יותר מהכלל, ולכן יכולים לעבור את התהליך השיקומי בכוחות עצמם, ללא המשפחה, אך גם עבורם הגעת המשפחה בערב מהווה תמיכה מופלאה. לעומתם יש סוגי שיקום שפשוט חייבים להיעשות בנוכחות המשפחה". אמנם מבחינה סטטיסטית מבוגרים זקוקים יותר למחלקות שיקום כי מדובר באוכלוסייה חלשה יותר וקשה לה יותר להתאושש ממחלות, אבל טרגר מדגיש כי המערכת השיקומית אינה נחלתם בלבד, ומספקת שירותים גם לאוכלוסיה הצעירה.

"אנשים שנפגעו בתאונות דרכים או אפילו מתאוששים ממחלות זקוקים לשיקום כדי שיוכלו לקום על הרגליים ולחזור לשגרת חייהם. בישראל ממוצע תקופת השיקום באשפוז עומד על חודשיים של שיקום, לצערנו גם התקופה הזו מתקצרת בשל המחסור במיטות ובמסגרות".

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email