סו"ב ליאור הורנצ'יק
סגן ומ״מ נשיא לשכת סוכני ביטוח יום כיפור הוא יום מיוחד המעניק לכל אחד ואחת הזדמנות להתנקות מהחטאים ולהתחיל הכל מחדש.
אלוקים מצידו סולח על העבירות, אבל על עבירות שבין אדם לחברו אינו סולח עד שמי שפגענו בו יסלח לנו. על פניו, אין פשוט יותר מלבקש סליחה ולקבלה כפי שכתוב במקורות: "מודה ועוזב ירוחם". יחד עם זאת, פעולה זו דורשת רמה גבוהה של יכולות רגשיות וחברתיות מפותחות.
עבור חלק מהאנשים בקשת הסליחה נתפסת כחולשה, השפלה, הנפת דגל לבן והודאה באשמה. הם אינם מסוגלים לשאת את הידיעה שפגעו או שהתנהגו באופן לא ראוי ולכן נמנעים מלהודות בטעותם ולקחת אחריות. הם יעשו ההיפך – יברחו מאשמה ויטילו אותה על הזולת.
לעיתים גם לאדם שנפגע לא קל למחול ולקבל את הסליחה, כי אם יסלח הוא ירגיש שיאבד מכוחו ומתחושת השליטה על האחר. לעניות דעתי הסליחה יוצרת הזדמנות נפלאה למפגש משמעותי של האדם עם עצמו, תוך התבוננות פנימה על תכונותיו היפות, כמו גם אל נקודות התורפה. זוהי אפשרות חדשה ליצור שינוי בהתנהגות ובקשר הבין אישי.
מבקש אני לנצל במה זו על מנת להתנצל ולבקש מחילה מכל אלה בהם פגעתי בשנה החולפת. מאחל שנזכה כולנו להגיע ליום הקדוש נקיים ומוכנים לפתוח דף חדש. גמר חתימה טובה!
לילך מיטרני, יו"ר ועדת צעירים
רציתי לבקש סליחה. יום כיפור הוא היום בו אנו פותחים את הלב, מנקים ומטהרים אותו. בקשת הסליחה והמחילה איננה רק צעד של רצון טוב כלפי חברנו או לקוחותינו, אם כי צעד מכריע בשיח שלנו עם האלוקים וגם עם עצמנו.
כיו״ר ועדת סוכנים צעירים, רציתי לבקש קודם כל סליחה מחבריי הקוראים את שורות אלה והלוואי שבשנה החדשה תלמדו לסלוח קודם כל לעצמכם, כי לכל אדם מותר לשגות. הנכונות לסלוח ולבקש סליחה היא העדות שלנו לכשירותנו, להודות בפנינו על כישלונותינו, ולהיותנו נכונים לבקש על כך סליחה.
איילת דן, יו"ר סניף פתח תקווה
אני מבקשת סליחה מחברות הביטוח, שמתאמצות לשווק ישיר ושאני והקולגות שלי לא נכנעים ולא נעלמים מענף הביטוח. אני מבקשת סליחה מהפיקוח שאני לא נכנעת ללחצי הרגולציה אלא משפרת בזכותם את תהליכי העבודה. אני מבקשת סליחה מילדיי היקרים ומהעובדות היקרות שלי שלעיתים אני דורשת מהם קצת מעבר וכנראה אמשיך.
אני מאחלת לכולם שנה טובה וחתימה טובה.
מקסים דרעי, יו"ר המועצה הארצית
לקראת יום הכיפורים אנחנו מתבקשים לסלוח ולבקש האחד מהשני סליחה. אך החשוב ביותר הוא לא לתת לזה פומבי ולשכוח, על המשקל "אחטא ואשוב".
לכן, אני מבקש מעצמי וקורא לכל אחד מאתנו להסתכל לתוכו פנימה ולעשות באמת באמת חשבון נפש אמיתי – איפה פגעתי, טעיתי, התנהגתי ביוהרה וחוסר רגישות, אטימות ולפעמים חלילה רוע לב – אפילו שלא בכוונה. נאה דורש נאה מקיים ולמי שאצטרך לבקש ממנו סליחה יידע זאת כי אפנה אליו אישית. לגבי מי שצריך לבקש ממני סליחה אני מצפה בהתאם שיעשה ביני לבינו ולא בפומבי כי אלו המקרים שהפרסום לא טוב להם בניגוד לאמרה: "אור השמש משזפת".
אך לא נצא פטורים ללא כלום ואני חושב שכולנו צריכים לבקש סליחה מרענן שמחי, מנכ"ל הלשכה, שפעל ועשה ללא לאות, אך אנחנו פגענו והפרענו לו עד שהרים את ידיו. סליחה רענן חבר יקר. לסיכום, אאחל לחברי הלשכה ולכל עם ישראל שנה טובה וגמר חתימה טובה.
אלי ארליך, חבר המועצה הארצית
אני צריך לבקש סליחה מאותם לקוחות שלא ידעתי מסיבה כלשהיא שהם זקוקים לי ואולי בטעות פספסתי אותם. ממני צריכים לבקש סליחה כל מקבלי החלטות בחברות הביטוח שגרמו לי להפסיד לקוחות בודדים או עסקים עקב תחרות ישירה ובלתי הוגנת.
סמי זילכה, יו"ר ועדת כספים
חברים יקרים, בפתיחה של שנה חדשה אברך, אאחל ואייחל לבריאות, הצלחה ושנה טובה ואבקש סליחה כיו״ר ועדת הכספים על שלא השגתי ללשכה ״אוצרות של ממלכות״ (אלתרמן) ועל שהרצתי את חברי הוועדה מכל הארץ לישיבות במרכז ועל שדרשתי הרבה מהצוות שעומד לצידי בלשכה ומסוכני ביטוח, שלא תמיד היתה לי תשובה מתאימה לדרישותיהם. וכל זה בשביל ״קורטוב אחד של שקט אמיתי״. ואם חלילה פגעתי במישהו… מבקש סליחה.
סו"ב יוסי אנגלמן, סגן הנשיא
אני צריך לבקש סליחה מציבור הסוכנים שהאמין ביכולתי לדאוג לו ולפרנסתו ולדאבוני לא הצלחתי להניע את הנהגת הלשכה לפעול למטרה נשגבת זו. כזכור נבחרתי ברוב קולות מרשים לכהן קדנציה נוספת כיו"ר סניף נתניה. הופתעתי מהתמיכה הנרחבת בקרב ציבור הסוכנים, שהאמינו בקדנציה הקודמת בפרויקט של הסניורים, שהביאה בהצלחה רבה להקמת ועדה בין דורית בקדנציה זו.
אחרי הבחירות הציעו לי להיות סגן נשיא ולקחתי אתגר זה מאחר והייתי בטוח שבתפקיד אוכל לממש תוכניות נוספות לפרנסת הסוכן. האמנתי שאוכל להעשיר את הלשכה מניסיוני שנצבר בעולם העסקים ובתוכנית העבודה ולקחתי אתגרים שלדאבוני לא התממשו כי השיוך ״המחנאי״ שלי התפרש אצל הנשיא אחרת.
כמעט שנתיים עברו מאז הבחירות ולמרות שהכרזתי שיש לנו נשיא נבחר וצריך להניח מחלקות בצד ולהביט קדימה, שיקולי אגו של אנשים שבאו להפריע עדיין הם מעל הכל. כמה חבל שהנשיא עדיין מתעסק בפרוצדורות וסיבות אין ספור למה לא להתאחד תחת האיומים הרבים על פרנסתינו? זה לא קרה ועד לרגע זה אני ממודר מהחלטות שמשנות את גורלנו כסוכני ביטוח. במקרה הטוב אני קורא על החלטות בעיתון או בסקירת הנשיא בפני הועד המנהל. אינני מבקש שיבקשו ממני סליחה על ההתנהלות הזו. להפך – אם הנשיא אינו מאמין בי חובתו לתת את ההסברים, כי אני הושטתי ידי לשלום ולעשייה וכנראה שנוח לנשיא להתנהל כך. מנהיגות נמדדת ביכולת לחבר גם בין דעות שונות ולצערי זה לא קרה".
סו"ב צביקה ויינשטיין, יו"ר ליסוב
היה היו שני אחים שגרו בחוות סמוכות. במשך שנים הם חיו בשלום ובשיתוף פעולה ועזרו זה לזה ככל שיכלו. יום אחד, למרבה הצער, התעורר ביניהם ויכוח. דברים קשים הוטחו לאוויר ואחריהם הגיעו חודשים רבים של שתיקה ונתק. שני האחים לא דיברו ביניהם יותר.
בוקר אחד, דפק אדם זר על דלתו של אחד האחים. הזר אחז בידיו ארגז ובו כלי עבודה של נגר. “אני מחפש עבודה לכמה ימים“, הוא אמר, “אולי אתה צריך עבודות תחזוקה בחווה היפה שלך? אני עובד מהר ואעשה כל עבודת נגרות שיש לך“.
חשב האח על ההצעה והשיב: “לא במקרה הגעת אלי – יש לי עבודה גדולה בשבילך – אתה רואה את החווה שגובלת עם החווה שלי? זו החווה של אח שלי. עד לא מזמן גבל ביננו שדה פתוח, אבל האח שלי חפר שם ויצר תעלה שתחצה בינינו. אני רוצה שתבנה לי חומת עץ גבוהה גבוהה – שלא אצטרך לראות אותו יותר לעולם”.
הנגר שתק רגע ואמר: “אני מבין. אבנה לך בדיוק את הדבר שאתה מבקש”. הוא התחיל לעבוד ועבד במהירות וביעילות וכעבור שלושה ימים סיים הנגר את עבודתו וקרא לאח שהזמין את העבודה. האח הגיע בריצה ועיניו נפערו בתדהמה. במקום החומה שהוא ביקש עמד לו גשר מעל התעלה הגדולה שחפר אחיו, וחיבר בין שתי החוות. בעודו עומד שם נדהם וזועם על הנגר שלא עשה את מלאכתו, ראה את אחיו עומד בקצה הגשר ודמעות בעיניו.
“אני לא יודע מה להגיד”, אמר אחיו. “אחרי כל מה שעשיתי, המילים הקשות שאמרתי התעלה שחפרתי בינינו ואתה בנית את הגשר הזה”. האחים בכו והתחבקו והתנצלו והבטיחו אחד לשני שיותר לא יניחו לאי הבנות להקים חומות ולהפריד ביניהם.
נאחל לנו שבשנת תש"פ נדע לבנות גשרים של סליחה, קבלה והבנה, של חברות, שיתוף ועזרה הדדית בינינו ובתוך כל עם ישראל.
ישראל אליוביץ, נשיא בית הדין הארצי של הלשכה
אני צריך לבקש סליחה שכיו״ר בית הדין לא כולם מרוצים מהחלטת הוועדה. וצריכים לבקש ממני סליחה אלה שפונים לוועדה ומבקשים את התערבותנו. חברי הוועדה ״עובדים עם ידיים נקיות״, מה שעומד מול עיננו זו טובת הלשכה ומה שמנחה אותנו זה התקנון. לא לשכוח, ״אחים ואחיות״ אנחנו ואין לנו לשכה אחרת. גמר חתימה טובה לכולנו. תפילת חברי הוועדה להיות מובטלים. וההמנון שלנו: ״הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד״.
טליה נוימן, יו"ר סניף ירושלים
הסליחה – היא המחט שיכולה לתקן. בימים של ראשית השנה, יש אווירה של התפייסות וחמלה. בעשרת ימי תשובה, אני מרגישה, כי נפתחים השמיים וגם הנשמה. בראש מתרוצצות שאלות רבות: על מה לסלוח? למי וממי? מה זה דורש ממני? לפני, בזמן ואחרי? מה יתאפשר חדש כתוצאה מהסליחה? ובלב, דבריו של פול בוס: ״סליחה אינה משנה את העבר אבל מגדילה את העתיד״ אז כל שנה, ומשתדלת גם במהלכה, מבקשת אני מהאהובים שסביבי – סליחה. סליחה על אי הקשבה או היעדר מילה טובה. סליחה על החלטה נמהרת או/ו לא מתחשבת. סליחה על מחשבה שלילית או הבטחה שלא קיימתי. סליחה אם לא פרגנתי או עודדתי. סליחה אם העלבתי או חס וחלילה פגעתי והלב יפנה מקום לחדש, אם בראש וראשונה אסלח לעצמי: על צעידה במקום, על אי הגשמת חלום, על כעס שתוקף, על פחד שהצטרף, על ייסורי מצפון, על חוסר אמון, על – הרשימה עוד ארוכה.
אז באווירה לבנה ונקייה, אני מייחלת לכל יקיריי ולי כי שנת תש"פ תהיה שנה פורייה, שנה של פריחה, שנת פיקחות, שנת פיוס, שנת פעולה, שנת פרנסה, שנה טובה ומדהימה.
