ביטוח החובה הוא ביטוח שכשמו כן הוא – מחויב על פי חוק, ולכן חברות הביטוח משווקות אותו בהתאם להוראות משרד האוצר, ומתמחרות אותו לפי פרמטרים קבועים.
לעומת זאת, ביטוח מקיף הוא וולונטרי, וכל חברת ביטוח מבצעת את החיתום בעצמה. כלומר, מדובר בשוק תחרותי, שבו לא אמור להיות הסדר כזה או אחר, או התנהגות שמתפרשת ככזו, של יישור קו בין החברות. ואולם, בשנה וחצי האחרונות רואים יישור קו בין החברות במקרים של ריבוי תביעות, או תמחור לנהג ללא עבר ביטוחי. במקרים אלה נראה כי חברות הביטוח, משיקוליהן המסחריים, מעדיפות להקשות על קבלת הלקוח, או להקשות מבחינת תמחור ולייקר את התעריף, או אף מעבר לכך – מנחות שלא לבצע את הפוליסה.
בואו ניזכר מה היה בעבר. בעבר נקבע מנגנון בונוס מאלוס, שבא להיטיב עם נהגים טובים ללא עבר ביטוחי, ולהחמיר עם נהגים מרובי תביעות או ללא עבר ביטוחי. הדבר התבטא באחוז ההנחות אשר ניתנו בכל אחד משני המקרים. מובן לכולנו כי כיום הכל פרוץ, וחברות הביטוח, אולי בשיטת מצליח, מנסות לדחות מעליהן מבוטחים בעלי תביעות בעבר.
השאלות הן – האם אכן יש קשר בין המחיר שהם מבקשות כיום למחיר אקטוארי? האם יש התחשבנות בחומרת התאונות ולא רק במספרן? אין הבדל בין שתי תביעות של מבוטח על טוטאל לוס לבין שתי תביעות על פגיעה בחניה? האם באמת יש הנחיות בחברות הביטוח האוסרות על חתמים לבצע את הפוליסה, או שכל מחוז פועל לפי נסיבות עסקיות משלו? האם נהגים ללא עבר ביטוחי – לאו דווקא נהגים חדשים, אלא כאלה שבכלל לא היה להם רכב על שמם – אמורים "להיקנס"?
לדרוש מחירים הוגנים
ביקשנו את התערבות רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון בנושא. אבל לא ברור אם לאוצר יש יכולת לחייב גוף עסקי פרטי לקבל לביטוח מבוטחים כאלה, או אפילו לחייבם להציג מחיר מסוים. האם בחברות הביטוח הישיר, שכן קולטות את המבוטחים האלה, רואים אחרת מבחינה אקטוארית את הסיכון? כי הרי ידוע לנו שמבוטחים אשר לרוע מזלם נפגעו בתאונות, וחברת הביטוח המסורתית מערימה עליהם קשיים, מתקבלים באורח פלא על ידי חברות הביטוח הישיר בזרועות פתוחות במחירים הוגנים. האם הם רק רואים זאת כהזדמנות להרחיב את מעגל הביטוחים?
הרבה שאלות פתוחות נותרות באוויר, והגיע הזמן לדרוש תשובות, חברת ביטוח צריכה להבהיר את מדיניות החיתום שלה, האוצר צריך לזהות אם יש כאן כשל שוק או חלילה מגמה של השוואת תנאים בין חברות.
עלינו, הסוכנים, להמשיך לדרוש מחברות הביטוח, להגיע למחירים שהם אולי יותר גבוהים עבור מבוטחים שמחדשים את הביטוח, אך הוגנים. כמובן שניתן גם להעלות את ההשתתפות העצמית, אך חשוב שהיא תהיה בפרופורציה אקטוארית למחיר.
יש מצבים אחרים, בהם למשל מבוטח שנגרם לרכב שלו נזק מצד ג', ומשיקולים שונים בוחר לתבוע את חברת הביטוח שלו ו"מלכלך" את תיק הביטוח שלו. חברת הביטוח יכולה לקבל בתביעת שיבוב את הכיסוי לנזק מחברת הביטוח של הפוגע, וכך היא גם לא ניזוקה וגם עדיין מחשיבה את התביעה למבוטח שלה ככזו שמרעה את תנאי הביטוח שלו.
אנו מצפים שהחברות יסירו את החסמים האוטומטים ויאשרו למבוטחים לרכוש ביטוח – לשם כך הן קיבלו רישיון. הסיכון אמור להיות מתומחר נכון. אנו מצפים גם שהן ימצאו מנגנונים חדשניים, כדוגמת הוצאת פרמיה יקרה יותר, אשר תוזל בסוף שנה במידה ולא הוגשה תביעה נוספת וכדומה.
הוועדה לביטוח כללי בלשכת סוכני ביטוח נדרשה לסוגיה הזו. היא הקימה צוות לבחינת הנושא ולמציאת מספר רעיונות, אשר עשויים לשבור את החסמים שהחברות הציבו בפני המבוטחים שלנו.
