לאור התיקון בחוק הפיקוח על שירותים ל פיננסיים (ייעוץ, שיווק וסליקה פנסיוניים) 2005 ,חוזר התפעול אשר פורסם לאחרונה, והפעימה השנייה, אשר נכנסה לתוקפה בינואר 2017 ומחייבת כל מעסיק עם עובד אחד ומעלה לשלם לסוכן ביטוח אשר הינו גם משווק וגם מתפעל בגין שרותי תפעול, מין הראוי לעשות סדר בנושא ולראות מי הוא סוכן שנותן שרותי תפעול ומי אינו מוגדר כך. אקדים את הסוף ואומר כי רוב רובם של סוכני הביטוח אינם נותנים שרותי תפעול על בסיס ההגדרה בחוק.

בהסתמך על חוות דעת משפטית מקצועית ומפורטת מעו“ד ג‘ון גבע, כתבה זו תשמש מעין ”מורה נבוכים“ קצר בנוגע לנושא התפעול. כדי להבין את המסקנות יש לחזור למקורות, לדיונים במסגרת חוק ההסדרים בנובמבר 2015 . אחד התחומים עסק בקשר בין תפעול לשיווק פנסיוני, כאשר המחוקק דרש הפרדה מוחלטת בין שני מצבים אלה בעקבות כשלים שנמצאו בשוק, כמו סוכנויות ביטוח עם חשבון נאמנות מפצל, שהיו מקבלות מהמעסיק המחאה אחת, ובטכנולוגיה מתקדמת אשר שמורה בדרך כלל רק לגופים גדולים, היו מפצלות את הכספים ומפקידות ישירות לחשבונות היצרנים, לפי סוג המוצר. ישנם גופים שאף שיכללו את השירות ונתנו שרותי היזון חוזר למעסיקים, וטיפלו בדחיות שנבעו מפיצול הכספים אשר הועברו ליצרנים בצירוף הוראות פיצול. המחוקק טען כי ביצוע הפעולות הללו למעשה ממומן למעסיקים באמצעות דמי הניהול הגבוהים אשר שילמו העובדים. כך למעשה, בראיית המחוקק נבנה מנגנון מעוות בו באמצעות דמי ניהול גבוהים מומנו למעסיקים פעולות תפעול, שקיבלו מאותן סוכנויות ללא תמורה או בתמורה סמלית. מכיוון שיש כשל, הפתרון שנקבע בחוק הוא הפרדה מוחלטת בין סוכן שנותן שרותי תפעול, לבין סוכן שנותן שירותי שיווק פנסיוני, קרי סוכן הביטוח אשר בונה לעובד את התוכנית הפנסיונית. הלשכה התעקשה להשאיר לסוכנים אפשרות לעסוק בשני העולמות, גם בתפעול וגם בשיווק, אצל אותו מעסיק. לצורך כך נקבע מנגנון מסוים והוגדרו פעולות תפעול, כאשר אם סוכן מוכן לבצע אחת מהן הוא זכאי לקבל תמורה אצל המעסיק אצלו הוא משווק את הביטוח הפנסיוני, ולאחר מכן לדווח ליצרן, כך שבסופו של יום יגיע לחיסכון הפנסיוני של העובד. כלומר, רק במקרים אלו יכול הסוכן לעשות גם וגם ולקבל תמורה בגין זה.

בישיבת ועדת הכספים הסבירה הממונה, דורית סלינגר, מהם שירותי תפעול: ”חוק הייעוץ מדבר על מתן שיווק פנסיוני. אנחנו למעשה עושים הפרדה בין מתן שיווק פנסיוני לבין מתן שירותי תפעול, שזה הסליקה שמנהלי ההסדרים וחשבי השכר עושים. אנחנו נותנים הגדרה למה זה שירותי הסליקה“.

סו"ב יובל ארנון

הפעולות הנדרשות

בהמשך הדיון חיזקה את הנקודה הזו גם היועצת המשפטית של האגף, אפרת פרוקצ‘יה, ואת הפעולות שהוגדרו במסגרת שרותי תפעול, אשר מספיקה אחת מהן כדי להגדיר סוכן כנותן שרותי תפעול: 1 .הפקדת כספים בעבור עובדיו של המעביד לגוף מוסדי. 2 .העברת מידע אגב הפקדת כספים. 3 .טיפול במשוב לבקרה בין הגוף המוסדי ובין מעביד אגב הפקדת כספים. 4 .פעולות תפעול נוספות שקבע הממונה. בגין אחת מפעולות אלה צריך הסוכן לקבל תשלום מהמעסיק, לדווח עליו ליצרן, להתקזז בעמלת ההפצה, והיצרן יעביר את הקיזוז לחשבון העובד.

בנוסף, כל מעסיק אשר משלם בגין התפעול לסוכן המשווק – חלה עליו חובה לבחור לעובדים קרן ברירת מחדל או להשתמש בקרן שנבחרה על ידי המדינה. הרי ברור שהמחוקק התכוון לכך שרק סוכן שעוסק בסליקת כספי המעסיק דרך מערכותיו (חשבון נאמנות) ומנתב אותם ישירות לחשבונות השונים אצל היצרנים, תוך העברת מידע הקשור לפעולה זו או ביצוע היזון חוזר על הסליקה שעשה עבור המעסיק, רק סוכן כזה עוסק בתפעול, ורק במקרה כזה פועל כל המנגנון שפורט לעיל. רוב הסוכנים אינם נותנים שירותי תפעול כמוגדר בחוק. קבלת צ‘קים ממעסיק והעברתם ליצרן אינם נחשבים כהפקדת כספים, טיפול בפדיון, טופס 161 ,טופס הלוואה או שינוי מוטבים. כל נושא התפעול מתחיל ונגמר בפעולה אחת – הפקדת כספים (סליקה). בחוק הפקוח על שירותים פיננסים (ייעוץ,שיווק וסליקה פנסיוניים) 2005 נאמר בין היתר כי "בעל רישיון יתאים את הייעוץ הפנסיוני או השיווק הפנסיוני שהוא נותן ללקוח לצרכיו של כל לקוח, ויבחר את סוג המוצר הפנסיוני ואת הגוף המוסדי המתאימים ביותר ללקוח, לאחר שבירר עם הלקוח את מטרות החיסכון שלו באמצעות מוצר פנסיוני, את מצבו הכספי, החיסכון הקיים באמצעות מוצרים פנסיוניים ושאר הנסיבות הקשורות לענין". כלומר, במקרים בהם מעסיק מצרף עובדים לקרן ברירת מחדל, זהו למעשה מהלך בין המעסיק ובין הקרן, ללא מעורבותו של סוכן פנסיוני וללא הליך של שיווק פנסיוני, ולכן במצבים מעין אלה אין מקום למנגנון שנכתב בחוק כי אין באותו מקום לסוכן כפל תפקידים. תחום פרוץ המחוקק אכן כיוון לאילנות גבוהים. עבור עבודה מגיע כסף וזו למעשה הפעם הראשונה שהמחוקק מכיר בערך העבודה של סוכן אשר נותן שרותי תפעול, ואף קבע לכך תעריף מינימום אותו חייב לשלם מעסיק לסוכן. מצד שני, באותה נשימה הוא מאפשר לכל מי שרוצה ואינו בעל רישיון פנסיוני, לתת שרותי תפעול ללא קביעת מחיר מינימום, ללא צורך בשרשור לעובד. כך שלמעשה היכולת להטיב עם העובד קיימת רק בגזרה של סוכן פנסיוני אשר גם נותן שרותי תפעול ועליו חל כל המנגנון המורכב אשר אמור בסופו של יום להטיב עם העובד.

לסיכום, רוב רובם של סוכני הביטוח אינם נותנים שרותי תפעול למעסיקים על פי ההגדרה של פעולות התפעול, ולכן לא נכנסים למשוואה של סוכן אשר נותן שירותי תפעול. במקביל, גופים גדולים בעלי רישיון פנסיוני עם טכנולוגיות מתאימות ירצו להציע שרותי תפעול ובכך להגדיל את הכנסתם על חשבון עמלת הפצה יורדת או כמעט אפסית. ליד שני אלו קמות ופורחות חברות פרטיות ללא כל רישיון פנסיוני, שמציעות למעסיקים שרותי תפעול שונים כדי לאפשר להם לעמוד בדרישות החוק, כגון ממשק מעסיקים. ואילו הסוכן במקומות אילו עוסק בעיקר בשיווק הפנסיוני ובנתינת שירותים שוטפים למעסיק, שאינם בהגדרה של שרותי תפעול. אין ספק שקיים לא מעט ”בלבול“, שאת חלקו גם מעצימות חברות פרטיות לתפעול כדי להגדיל את נתח פעילותן או גופים אינטרסנטים אחרים, אך אני מקווה כי הצלחתי במאמר זה לשפוך קצת אור על הנושא ולהבהיר את הנדרש.

הכותב הוא יו“ר הוועדה הפנסיונית בלשכת סוכני ביטוח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *