לגישתי, חברת הביטוח וסוכן הביטוח הם סוכנים חברתיים, וככאלה מחובתם להתחשב גם בשיקולים חברתיים והם נתונים לביקורת חברתית וחוקתית ולביקורת של מבקר המדינה".
כך קובע מבקר המדינה יוסף שפירא במאמר מיוחד שכתב למגזין "ביטוח ופיננסים", שיפורסם לקראת הכנס הפנסיוני המתקיים באילת ב־22 באפריל 2018.
לדברי שפירא, דוח הביקורת המיוחד שלו משנת 2016 בנושא הסדר הפנסיה במדינה נפתח במילים: "החובה לדאוג לחלשים בחברה ובהם גם הזקנים, היא אחת מאבני היסוד שעליה מושתתים החיים בחברה מוסרית ומתוקנת".
עוד צוין בדוח זה, כי "בית המשפט העליון קבע כי הזכות החוקתית לכבוד, המעוגנת בסעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נושאת בחובה גם את הזכות החוקתית לקיום בכבוד, ולכן על המדינה לספק 'רשת מגן' למעוטי היכולת בחברה".
בדוח קבע המבקר, כי על הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון לבחון בהקדם את מבנה הבעלות של סוכנויות הביטוח, ולשקול כי יקבעו הוראות שיבטיחו "טיפול מקצועי ובלתי תלוי במהלך השיווק הפנסיוני הניתן ללקוחות".
עוד נקבע בדוח שיש לקבוע כללים ברורים לתגמול סוכנויות הביטוח באמצעות תמריצים, וזאת "על מנת למזער את השפעת השיקולים הזרים וההטיות שעשויות להיווצר בהפצת מוצרי החיסכון הפנסיוני". כמו כן הומלץ לפתח ולשכלל את שוק הייעוץ הפנסיוני באופן שיהיה תחרותי ואובייקטיבי, וכן להפחית את דמי הניהול שמשלמים הפנסיונרים כדי שישקפו נאמנה את העלות האמיתית של ניהול תיק פנסיונר.
כשל של הפיקוח
לדברי מבקר המדינה: "ההיבט החברתי של תחום הביטוח בא לידי ביטוי גם במסגרת חוות הדעת משנת 2017 בנושא הסדרת הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים, ובה ציינתי כי 'ההגנה על זכויות האדם בישראל, ובראשן השמירה על כבוד האדם, מחייבת את כל רשויות השלטון בישראל לדאוג לקשישים, וראוי כי יפעלו מתוך ראייה לעתיד, ובפרט לטווח הארוך'. אולם, מהדוח האמור בנושא הסדרי הפנסיה עולה כי עוד ארוכה הדרך שנגיע למצב בו אכן משמשים חברות הביטוח וסוכני הביטוח כסוכנים חברתיים".
ואולם, טוען שפירא, כי בדוח בנושא הביטוחים הסיעודיים הקיבוציים צוין עוד כי לצד הכשלים המהותיים בפיקוח של הרגולטור בתחום זה, ובלי להקל ראש בחומרת מחדלו, "מוטלת אחריות רבה גם על בעלי הפוליסות, ועל היועצים שסייעו לבעלי הפוליסות בהתקשרות עם חברות הביטוח".
כפי שנקבע בדוח, "בפועל, התקיים פער ניכר בין האופן שבו חלק מציבור המבוטחים הבין את מהות הביטוח הסיעודי הקבוצתי לבין מאפייני פוליסות הביטוח הסיעודי הקבוצתי ששווקו. נוכח התמשכות המצב במשך שנים ארוכות, גם חברות הביטוח יכלו לשקול לנקוט בפעולה אקטיבית יותר בנדון. המשך הנפקת הפוליסות במשך שנים תרם להמשך קיומו של מצב זה". דהיינו, הרגולטור אינו נושא באחריות הבלעדית בתחום זה, וגם על יתר השחקנים הפעילים בשוק הביטוח להכיר במעמדם כסוכנים חברתיים.
לבסוף קובע המבקר: "על מעמדו החברתי של תחום הביטוח השפיע גם האופן שבו הוא נתפס במישור הפלילי. כפי שקבע בית המשפט, חומרתם של מעשי המרמה שמבצעים העוסקים בתחום הביטוח אינה נעוצה רק בפגיעה בחוסכים, אלא גם בפגיעה באמונו של הציבור בשוק הביטוח כולו. לדברי בית המשפט 'זו התנהגות שאין הדעת סובלת, במיוחד בתחום שהאמון במבטח הוא בסיס לקיומו של שוק הביטוח בכללו'" (משה פרג נ' מדינת ישראל).
