בית משפט השלום בתל אביב נדונה תביעתו של ארתור אברמוב ועוד שלושה תובעים נוספים, כנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ ו"קרנית" – קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים. כצד שלישי צורף לתביעה ולדיסלב יושייב, בעל עסק להסעות.
כלי הרכב שברשותו של יושייב היו מבוטחים בביטוח חובה, שכלל ביטוח ל"הסעה בשכר". את שירותי ההסעה העניק יושייב לחברות כקבלן עצמאי וקיבל תשלום עבור כל נסיעה. בסוף כל חודש הגיש יושייב לחברה דו"ח נסיעות חודשי בו פירט את הנסיעות שביצע באותו חודש, ובהתאם העבירה לו החברה את התשלום.
באחד הימים שלח יושייב רכב הסעות להסיע את העובדים ממפעל אבן קיסר, אך בשל תקר שאירע במהלך הנסיעה, ובכדי לא לעכב את העובדים שהמתינו להסעה, הגיע יושייב עם רכבו הפרטי, שהינו אוטובוס זעיר פרטי. זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה אירעה תאונה, בה נפגעו ארבעת התובעים. כל אחד מהם הגיש בנפרד את תביעתו, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, אך התביעות אוחדו מאחר ולא היה ברור אם מדובר בנסיעה המכוסה בפוליסה שהונפקה לרכב על ידי הכשרה.
הרכב בו נהג יושייב כדי להסיע את העובדים היה כאמור אוטובוס זעיר פרטי, שלא ניתן להסיע בו נוסעים בשכר ושתעודת ביטוח החובה שהוצאה לו על ידי הכשרה אינה מכסה "הסעה בשכר". יושייב לא קיבל תשלום עבור הנסיעה מאחר שלא הושלמה.
יושייב טען, כי לא בוצעה במקרה זה "הסעה בשכר" משום שלא קיבל שכר עבורה. לכן, לדעתו לא מתקיים החריג בפוליסה לפיו אין כיסוי ל"הסעה בשכר" ולכן על הכשרה לשאת בתשלום תגמולי הביטוח.
בית המשפט לא קיבל את טענתו בנימוק לפיו אם לא הייתה מתרחשת התאונה, והנסיעה הייתה מסתיימת כמתוכנן, הוא היה מקבל תשלום בגינה. "העובדה שלא שולם לו עבור הנסיעה שלא הושלמה אין בה כדי לשנות את אופי ההסעה כהסעה בשכר". בית המשפט נימק את החלטתו בכך שנקבע בפסיקה קודמת, כי תשלום תמורת הסעת הנוסעים בעת התאונה אינו תנאי לסיווג הנסיעה כהסעה בשכר, המחריגה את הכיסוי הביטוחי, אלא די בהוכחת העובדה שהרכב יועד לצורך הסעה בשכר.
מאחר והכשרה טענה, כי האירוע אינו מכוסה מצידה משום שהפוליסה מכילה חריג ל"הסעה בשכר", צורפו יושייב וקרנית כנתבעים נוספים. בעקבות כך הגישה קרנית הודעה לצד שלישי נגד יושייב, בטענה כי עליו לשפותה על כל סכום שתחוייב לשלם לתובעים, מאחר שהוא זה שנהג ברכב ללא ביטוח חובה בר תוקף. קרנית הסכימה, כי עליה לשאת בפיצוי התובעים, שכן הנסיעה במהלכה אירעה התאונה הייתה בגדר הסעה בשכר, שאינה מכוסה בתעודת הביטוח שהוציאה הכשרה לאוטובוס הזעיר שברשותו של יושייב.
בית המשפט ציין, כי נדרשים שני תנאים מצטברים בכדי שהנסיעה תוגדר כ"הסעה בשכר": על הנסיעה להיות נסיעה למטרת הפקת רווח, כלומר הסעה בעלת אופי עסקי, ובנוסף על הנסיעה להיות במסגרת עסק של הסעות.
מנסיבות המקרה, הסיק בית המשפט כי התקיימו התנאים הנדרשים לאפיון הנסיעה כ"נסיעה בשכר". מתוך כך, חובת הפיצוי מוטלת על קרנית במלואה. מאחר שיושייב נהג ברכב ללא ביטוח בר תוקף, ההודעה לצד שלישי התקבלה והוחלט, כי קרנית תהיה זכאית לחזור אל יושייב ולהיפרע ממנו בגין הסכומים שתחוייב לשלם לתובעים וזאת לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
עד מועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
