מהם הקריטריונים לכריתת חוזה ביטוח?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

בית המשפט המחוזי בחיפה דן בערעור ובערעור שכנגד של בהיג' קעואר ובניו בע"מ ובני בהיג' קעואר לתעשייה בע"מ, שיוצגו על ידי עו"ד ליאור אזולאי נגד הראל חברה לביטוח בע"מ וסוכן הביטוח, שיוצגו על ידי עו"ד מרדכי תגר.

פסק הדין ניתן באוקטובר 2014, בהיעדר הצדדים, מפי כבוד השופטים: יגאל גריל, בטינה טאובר, סארי ג'יוסי.

המערערות הן חברות בבעלות אותם בעלים, שעוסקות בשיווק סיטונאי של מזון ומשקאות חריפים. עד תחילת 2010 ניהלו המערערות את עסקיהן במבנה שבאזור התעשייה בנצרת עילית, והיתה להן פוליסה ל"ביטוח בתי עסק" של הראל, שנערכה באמצעות סוכן ביטוח.

נוכח הרחבת הפעילות העסקית של המערערות, הן התכוונו להעביר את עסקיהן למבנה חדש. המערערות פנו לסוכן וביקשו ממנו לפעול לעריכת פוליסת ביטוח עדכנית לקראת המעבר. בין המערערות לבין הסוכן הוחלף מספר רב של מסמכים, כמו הצעות ביטוח, דו"חות של סוקר, שביקר במבנה החדש, מסמכים בקשר לאמצעי מיגון וכדומה.

המבוטחות החלו את פעילותן במבנה החדש במרץ 2010 ולאחר כחמישה חודשים פרצו אלמונים למבנה החדש. המערערות טענו כי נכרת חוזה ביטוח לגבי המבנה החדש ולכן על הראל לשלם להן תגמולי ביטוח בגין הפריצה, אבל אם ייקבע שלא נכרת חוזה ביטוח, אז נובע הדבר מרשלנותם של הראל והסוכן עקב מצגי שווא שהם הציגו בפניהן. לטענת המערערות, על הראל והסוכן לפצותן בסכום של 878,543 שקל ׁ(לא כולל מע"מ), בגין גניבת סחורה ונזק למבנה.

הראל וסוכן הביטוח טענו, כי אמנם הועברו הצעות ביטוח מטעמם לגבי המבנה החדש, אך התגבשותו של חוזה הביטוח היתה מותנית בקיום מספר רב של תנאי מיגון שלא מולאו, ולכן מעולם לא נכרת חוזה ביטוח ולא הופקה פוליסת ביטוח.

בנוסף, לאחר שהמערערות ידעו על הפריצה, הן פעלו בחוסר תום לב ותוך ניסיון מרמה, משניסו במהלך אותו יום להשיג אישורים שהיו חסרים, לצורך השתכללות חוזה הביטוח. בית המשפט דן בשאלה: האם נכרת חוזה ביטוח בין המערערות לבין הראל? בית המשפט הגיע למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה.

בית המשפט קבע כי אומנם לא הוכח שנכרת חוזה ביטוח בין הצדדים ולכן אין חבות במישור החוזי, אבל על הראל והסוכן לפצות את המערערות במישור הנזיקי. בית המשפט ציין כי הזמן הממושך שחלף מאז תחילת הליך החיתום (יולי 2009) ועד הפריצה (אוגוסט 2010) מלמד על התנהגות רשלנית, לא סבירה ולא מקצועית מצד הראל והסוכן.

הראל היתה צריכה להדגיש בפני המערערות, בין אם ישירות ובין אם באמצעות הסוכן, שהן מצויות בסיכון משמעותי, במיוחד שעה שהצעת הביטוח לא התגבשה לכדי פוליסה. בית המשפט שוכנע שלא רק שלא נעשו מאמצים להסביר למערערות את מצבן לאשורו אלא שהסוכן "שידר" למערערות מצגי שווא, לפיהם העניין בטיפול וכי קיים הסדר לגבי כיסוי ביטוחי.

כמו כן, לא הוצע למערערות כיסוי ביניים עד השלמת הליך החיתום. עוד הוסיף בית המשפט כי בפועל השתלמו דמי פרמיה עבור כיסוי ביטוחי לתקופה שבה אירעה הפריצה על בסיס הפוליסה שהיתה בתוקף, לגבי המפעל במבנה הישן. הפוליסה הישנה מעולם לא בוטלה והמערערות הוסיפו ושילמו פרמיה בספטמבר 2010, שהוא החודש שלאחר הפריצה.

בית המשפט סבר שהתשלום הנ"ל אינו מעיד על קיום חוזה ביטוח לגבי המפעל במבנה החדש, אך בוודאי יש בכך כדי להוסיף נדבך נוסף למסקנה, לגבי רשלנות הראל והסוכן. יתרה מזאת, המערערות הקדישו זמן וממון כדי לקיים את דרישות המיגון ופעלו לביצוען. העלאת דרישות מיגון נוספות כשנה לאחר הצעת הביטוח הראשונה, מצטרפת למסקנה לגבי אי הסבירות של הליך החיתום במקרה זה.

בית המשפט קבע, כי הראל והסוכן התנהלו ברשלנות, אך הראל נושאת באחריות שילוחית לרשלנותו של הסוכן, ולכן עליה לפצות את המערערות בגין נזקיהן עקב הפריצה. בית המשפט קבע כי את הנזק לגבי המבנה יש להעמיד על סך 12 אלף שקל ואת הנזק בגין גניבת המשקאות החריפים יש להעמיד על סך 356,712 שקל.

יחד עם זאת ציין בית המשפט כי אין להתעלם מן הרשלנות התורמת של מנהלי המערערות, שלא דרשו לראות פוליסה מסודרת ובתוקף, לא דאגו להסדרת התשלום עבור פוליסה שכזו, לא דרשו תשובות חד משמעיות מהסוכן, לא עקבו באופן קפדני אחר מעשיו והזניחו את המעקב אחר קצב השלמת הליך החיתום.

בית המשפט קבע כי יש לקבוע למערערות אשם תורם בשיעור של 33%. דהיינו, על הראל לפצותם (לאחר הפחתת האשם התורם) בסך 245,783 שקל, בתוספת מע"מ. המערערות והמשיבות מיאנו להשלים עם פסק דינו של בית משפט שלום ועירערו לבית המשפט המחוזי, שדחה את הערעור והערעור כנגד, למעט ביטול ההוראה בדבר הוספת רכיב המע"מ. עד מועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email