בחסות חוק ההסדרים מסתתרת לה הצעה מהפכנית של דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, המציעה להקים מוסד בוררות בתחום הביטוח. המטרה המוצהרת היא "לשם ייעול הליכי יישוב הסכסוכים בנושאי ביטוח בישראל, באופן שיאפשר מתן טיפול הוגן, יעיל וענייני למבוטחים, ולשם הפחתת העומס המוטל על בתי המשפט".
על פי נתוני הפיקוח על הביטוח שהובאו בהצעה הכלולה בחוק ההסדרים ליישוב סכסוכים בין חברות למבוטחים, עולה כי בשנת 2016 הוגשו 45 אלף תביעות כנגד חברות הביטוח, שמתוכן 10,000 הסתיימו בניצחון המבוטח (22%), ולעומת זאת, רק ב־5,500 ניתן פסק דין לטובת המבטחת (12%). 28,500 תביעות הסתיימו בפשרה ו־1,000 בוטלו.
חלה עליה משמעותית בשיעור של 25% במספר התביעות שמוגשות כנגד חברות ביטוח בארבע השנים האחרונות. בשנת 2014 הוגשו 36,356 תביעות ואילו ב־2015 – 42,767. וכאמור, בשנת 2016 מספרן עומד על 45,352.
חלה עליה בשיעור של 24% במספר התביעות שדחו חברות הביטוח בהשוואה לנעשה בשנת 2012. בשנת 2016 מספר התביעות שנדחו עומד על 77,000.
מוסד בהתכתבות
לדעתי, מדובר במהלך חסר אחריות. זאת משום שלא לוקחים תחום של 45 אלף תביעות בשנה והופכים אותו למוסד בהתכתבות.
א. לא בטוח שהמבוטחים יצאו נשכרים מההחלטה ובכל מקרה ההחלטה לא בשלה ולא מסבירה אילו סוגי עניינים יובאו בפני הבורר. כך למשל אי אפשר לברר רשלנות רפואית בפני המוסד, נכות מתאונה, אבדן כושר עבודה ועוד סוגיות מקצועיות שיכולות להתברר רק בהליך משפטי עם סדרי דין. זה פוגע בזכות האזרח לפנות לערכאות שהיא זכות מוחלטת.
ב. אין פה שום מנגנון שמסדיר על שום מה ולמה.
ג. לא ברור מי הבוררים ולמי הם כפופים.
ד. זה נועד לתת כוח למפקחת על הביטוח ולהפוך את הרגולטור גם לרשות השופטת, כמעט ללא אפשרות ערעור.
ה. חשש לפגיעה בזכות לייצוג ובזכות למשפט הוגן שכן המשמעות בהצעה היא שהמבוטח יגיע להליך בלי ייצוג כמעט.
ו. כלל לא ברור על מה נשענות הנחותיה של המפקחת בבואה לנתח את הנתונים שהיא ניפקה בדבר הליכי התביעות ולא ברור על סמך מה היא קובעת שמבוטח שמתפשר לא ממצה את זכויותיו.
ז. אם לפי נתוני המפקחת השיטה עובדת שהרי רק בכ־12% מהתיקים נפסקו לטובת חברות הביטוח. אז כנראה שהשיטה עובדת. כך שההצעה תקלקל.
תביאו עוד שופטים
הרשות אולי תתחזק כגוף בירוקרטי אבל לא ברור בכלל אם זה יהיה לטובת המבוטח: לא ברור אם הוא יכול להיות מיוצג בהליך שהרי הצד השני זו חברת הביטוח ששולטת בשפה. בהליך אין כללי משחק, הוא לא כפוף לדין המהותי אין כללים הקובעים כיצד על הבורר להחליט – מילא אם זה היה חל רק על תביעות שיבוב הדדיות בין חברות ביטוח בגין נזקי פח אבל כשמדובר בסכסוך בין מבוטח לחברת ביטוח הדברים מורכבים בהרבה ולעיתים המהירות דווקא מהשטן.
אם יש עומס על בתי המשפט אזי הפתרון הוא בתוספת של תקנים כדי להפחית את העומס. יש בעיה של יעילות? תביאו שופטים מתאימים ותקימו מחלקת ביטוח במערכת המשפט. דרך החקיקה באמצעות חוק ההסדרים אינה הולמת ואינה ראויה. זה מהלך חסר אחריות ופופוליסטי ולכן מנסים לדחוף אותו בחוק ההסדרים שהרי ברור שחוק כזה דורש דיון רציני שאין סיכוי שיעבור חקיקה ראשית.
הכותב הוא שותף במשרד עו"ד צבי יעקובוביץ המתמחה בתחום דיני הביטוח
