מידי שנה פורשים לפי אומדנים כ־60 אלף איש, חלקם בגיל פרישה כחוק וחלקם בפרישה מוקדמת. המספרים ילכו ויעלו ויש האומרים שתוך כ־5 שנים יגיעו ל־100 אלף פורשים מידי שנה.
תהליך תכנון הפרישה מתחלק לשני חלקים. החלק המנטלי, שעליו כמעט ולא דנו בטורים הקודמים, והחלק הכלכלי, שהוא תחום המומחיות שלי. אין לי ספק שכל אדם הפורש וכתוצאה מכך אורח החיים שלו משתנה זקוק להכוונה – ליווי צמוד יותר או פחות על פי ההשפעה האישית של התהליך עליו .
השאלה העיקרית מנקודת המבט שלי, היא האם כולם זקוקים לתהליך של תכנון פרישה מלא כפי שאני מפרסם וכמעט מטיף במאמרים השבועיים שלי?
תמונה מדויקת
ישנן כמה גישות בנושא תכנון פרישה. אחת מהן היא שכולם צריכים תכנון פרישה ואילו השנייה, שמתוך אוכלוסיית הפורשים ישנו סדר גודל של כ־20% בלבד שנמצאים בכדאיות של כניסה לתהליך מלא.
מצדדי הגישה הרחבה יותר טוענים (ובמידה לא קטנה של צדק) שהמטרה העיקרית של התהליך היא בדיקה של מטרות ויעדי החיים של משפחת הפורש והעמדתם אל מול כלל ההכנסות שלהם. כל זאת על מנת לשקף להם האם הם יכולים לעמוד ברמת החיים שהם מצפים לה אחרי הפרישה, או שלא.
גם אם לכאורה כמעט ואין במה לטפל ישנה חשיבות להעמדת התמונה המדויקת.
חיזוק למצדדים בגישה הזאת קיבלתי ממש בימים אלו, כשאני עומד להגיש תיק למשפחה שחיה ברמת חיים גבוהה, אולם הפער בין ההכנסות שלהם לבין מה שצברו וישמש אותם לאחר פרישתם הוא עצום. הפער גדול כל כך עד שהוא כמעט ולא ניתן לגישור, למעט אם יעשו צעדי קיצוץ קיצוניים ברמת החיים שלהם וימכרו את מרבית הרכוש שלהם. עבורם התיק והנתונים שלו הם כלי בעל ערך עצום, שמחייב קבלת החלטות לא פשוטות.
ובכל זאת האם כל פורש צריך אותי? למשל, האם פורש שהגיע אלי עם קצבה נמוכה של נניח 3,000 שקל וצבירת חסכונות של 100 עד 200 אלף שקל זקוק לבניית תיק מלא בעלות חד פעמית של אלפי שקלים?
תפיסת העולם המוסרית שלי אומרת שהיכן שנראה לי שאיני מביא תועלת אמתית, שניתן לכמת אותה, אני לא לוקח עלי את העבודה. עשרות, אם לא יותר, סוכני ביטוח שפנו אלי שמעו ממני את המנטרה הבאה: "תן לי לשוחח עם הלקוח לשיחה מקדימה ובמידה שאחשוב שזה ראוי נתחיל בתהליך".
ישנה בכל זאת אבן נגף בתהליך הזה – הוא אינו מאפשר את שמיעת הסיפור השלם והמלא של המשפחה, במידה שלא תגיע אלי לפגישת היכרות. הכיוונים שאליהם זה יכול ללכת מרובים ועל כן אני נוהג במקרים גבוליים לתאם פגישה ראשונית תוך חיוב בעלות של שעת עבודה ולאחר שאני שומע את הסיפור מתגבשת אצלי הידיעה האם הם זקוקים לבניית תיק מלא, או שלא.
מכיוון אחר
הנה מקרה שגרם לי להבין שלא הכל שחור או לבן אציין כאן. הגיעה אלי גברת בת 51 לתהליך בדיקת מוכנות הפרישה שלה. המטרה היתה לבחון האם צברה מספיק נכסים על מנת לפרוש באופן מידי מאחר שסבלה מבעיות רפואיות שהקשו עליה את עבודתה שהיתה פיזית בעיקרה. בעיותיה הרפואיות לא היו במידת החומרה שאפשרה לה לקבל אישור על אי יכולת להמשיך לעבוד לצמיתות.
תוך כדי הפגישה והתחקיר שערכתי הסתבר שהבעיה העיקרית שלה נמצאת בתחום הניהול הכספי השוטף. העלות החודשית הכוללת של הלוואותיה, כולל המשכנתא, עלתה על הכנסתה נטו.
מידי פעם כשהגיעו מים עד נפש נלקחה עוד הלוואה ועוד הלוואה נוספת שסייעה להרוויח עוד זמן, אולם גרמה לה לשקוע עמוק יותר בבוץ. כתוצאה ממצבה ולמרות בריאותה הרעועה היא נאלצה לקחת על עצמה עבודות זמניות קשות פיזית, שהחמירו את מצבה הגופני.
התשובה החדה, לצערי, היתה שהיא רחוקה מאוד מלאפשר לעצמה לפרוש, אולם תוך כדי הבדיקה היא נכנסה לתהליך של בדיקת כלכלת המשפחה שלה, שמקל על ההתנהלות הכלכלית שלה כיום. זה בהחלט תיק קטן שאינו מצריך בדיקת עומק שנוגעת להליך תכנון מלא, אולם אין ספק שהעובדה שהגיע אלינו סייע לה רבות. אכן יש כאן התלבטות מוסרית, יומיומית כמעט, מה שהופך את העיסוק בתחום הזה לכל כך מעניין.
כמידי שבוע אני מאחל לכם סוף שבוע נעים ושלעולם לא תצעדו לבד.
הכותב הוא מנהל מיזם הפרישה בלשכת סוכני ביטוח
