בית המשפט נדרש להכריע בשאלה – מי נהג ברכב?

בבית משפט השלום בתל אביב־יפו נדונה לאחרונה תביעתם של הפניקס חברה לביטוח ושריד יוסף, נגד ח'אלד דחלה, עומר דחלה, נסאר חיטאב והראל חברה לביטוח. באי כוח הצדדים לא צויינו בפסק הדין, שניתן ביוני 2015, בהעדר הצדדים, על ידי כבוד השופט גלעד הס.

במאי 2010 עמד רכב התובע (המבוטח בפניקס) בצומת טורעאן, בעצירה מוחלטת ברמזור אדום, כאשר רכב הנתבעים (רכב בבעלות או בחזקת הנתבעים ח'אלד דחלה ועומר דחלה, המבוטח על ידי הראל) הגיח במהירות מופרזת ופגע ברכב המבוטח מאחור. הפניקס טענה כי נאסר חיטאב היה הנהג בעת אירוע התאונה. לטענת הפניקס והתובע, הפגיעה גרמה לנזק ישיר בסך 78,223 שקלים ולירידת ערך בשיעור של 15% מערך הרכב.

לא הצליח לבלום

הנתבעים ח'אלד דחלה ועומר דחלה טענו כי עלי דחלה (אביו של ח'אלד דחלה) הוא שנהג ברכב בעת התאונה ועל כן קיים כיסוי ביטוחי לתוצאות התאונה מטעם הראל. דחלה הצהיר כי בעודו מבקש לעבור את הצומת של כפר טורעאן, הרכב שנסע לפניו סטה שמאלה לנתיב הפניה משמאל, וברגע האחרון חזר לנתיב הנסיעה ישר – וכתוצאה מכך הוא לא הצליח לבלום את רכבו והתנגש ברכב זה. ח'אלד דחלה טען כי התאונה אירעה בשעות אחר הצהריים בצומת טורעאן, כשחזר מעבודה בנתניה, וכי ישב ליד אביו שנהג ברכב. באותה עת ומאחור ישבו נאסר חיטאב ושני נוסעים נוספים. גם נאסר חיטאב הכחיש כי נהג ברכב בעת התאונה.

ואולם, הראל טענה כי נאסר חיטאב היה הנהג ברכב בעת אירוע התאונה, וכי לאור העובדה שגילו צעיר מ־ 24 שנים, הרי שלפי תנאי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי. הראל אף הציגה טופס הודעה על מקרה ביטוח שנחתם על ידי נאסר חיטאב, שממנו עולה כי הוא נהג ברכב.

בית המשפט דן בשאלה מי נהג ברכב הפוגע – האם עלי דחלה (ואז קיים כיסוי ביטוחי לתוצאות התאונה), או שמא נאסר חיאטב – דבר המאיין את הכיסוי ביטוחי?

בית המשפט סבר כי התובע והפניקס הוכיחו את אחריות הרכב הפוגע לתאונה שנגרמה. ראשית, תצלומי הנזק גילו פגיעה ברורה של חזית רכב הנתבעים בחלק האחורי של רכב התובע, פגיעה אשר אינה אופיינית לתאונה שהתרחשה עקב מעבר מנתיב לנתיב, אלא אופיינית לתאונה שהינה תוצאה של אי שמירת מרחק. שנית, עדות התובע בעניין זה הייתה ברורה, אחידה ומהימנה, הן לגבי תיאור התאונה והן לגבי תיאור תוואי הנסיעה, כך שלתובע לא הייתה כל סיבה לפנות בצומת המדוברת. לעומת זאת, עדות עלי דחלה בעניין זה הייתה מגומגמת ובלתי אמינה. לפיכך, קבע בית המשפט, כי התובע והפניקס הוכיחו שרכב הנתבעים הוא האחראי באופן מלא לתאונה שהתרחשה.

לאחר שעיין בתצהירים ושמע את הצדדים, סבר בית המשפט כי הוכח ברמה הנדרשת כי הנהג ברכב הנתבעים היה נאסר חיטאב ולא עלי דחלה. ראיה משמעותית לכך הינה טופס ההודעה עליו חתם נאסר חיטאב בפני נציג סוכן ביטוח. מדובר בהודעה מפורטת, בה מצויינים פרטי התאונה ובפרט נרשם בה באופן ברור כי נאסר חיטאב הוא זה שנהג ברכב. מדובר בהודעה שנחתמה בזמן אמת ואין כל טענה כי נאסר חיטאב חתם עליה בכפייה.

ראיה מהותית

סוכן הביטוח לא היה עד לתאונה ולכן לא יכול היה לרשום את פרטי התאונה מבלי שאלו נמסרו לו . מסקנה אפשרית אחת היא כי נאסר חיטאב הוא שמסר לנציג סוכן ביטוח את פרטיו, את תיאור התאונה המפורט בטופס ההודעה, וציין כי הוא זה שנהג ברכב. יותר מכך, עצם הגעת מר נאסר חיטאב למשרדי סוכן הביטוח, יש בהם להוות תמיכה בגירסה שהוא זה שנהג ברכב. ראיה מהותית נוספת הינה עדותו של נציג סוכן הביטוח, שהעיד כי חיטאב לא רק שלא הכחיש שהוא נהג ברכב, אלא אף מסר לו את רישיון הנהיגה שלו. חיזוק נוסף ניתן למצוא בכך שאין כל ראיה כי עלי דחלה, אשר טען שנהג ברכב, היה נוכח במקום התאונה: התובע לא ראה אותו והוא אף לא החליף עמו פרטים לאחר התאונה, וגם יתר העדים לא הצליחו לתת גירסה אחידה לשאלה היכן היה עלי דחלה בזמן התאונה. בית המשפט ציין, כי ההלכה המשפטית היא שכאשר צד אשר יכול היה להביא ראיה מטעמו נמנע מלעשות כן, הרי הדבר מחזק את גירסת הצד שכנגד. בית המשפט הוסיף כי קיימות סתירות בעדויות מטעם ח'אלד דחלה, עומר דחלה ונסאר חיטאב.

לאור האמור, קבע בית המשפט, כי נאסר חיטאב בהיותו הנהג ברכב, אחראי למלוא הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה ועל כן לא יחול הכיסוי הביטוחי מטעם הראל. עד מועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.