בדצמבר שעבר, למשך ארבעה ימים לערך, היתה ירושלים תחת מצור. אבל לא רק הבירה נפגעה מהסופה העזה שהשתוללה ברחבי ישראל. גם בצפון הארץ וביהודה ושומרון היו התושבים נצורים בבתיהם, לעתים ללא חשמל וללא מים וגם האוכל החל להיגמר. אחרים, שהעזו לצאת מהבית, נתקעו עם מכוניותיהם על כביש 1 למשך כ-24 שעות, וגם כבישים אחרים נחסמו מפאת השלג והקרח.
עת שככו הרוחות החלו התושבים והרשויות לצאת את ביתם ולאמוד את הנזקים. תוך כשבועיים הגיש מרכז המחקר והמידע של הכנסת לוועדת הכספים דו"ח, הכולל הערכה ראשונית אודות נזקי הסופה.
"סופת השלגים שפקדה את ישראל בין ה-10 ל-14 בדצמבר 2013 היתה חריגה ונדירה בעוצמתה", נכתב בתחילת הדו"ח. "שיא הסופה (..) השפיע באופן ניכר על ניהול החיים הרגיל בצפונה ובמרכזה של המדינה. עוצמת הסופה הביאה לשיבושים באספקת החשמל לכ-23 אלף בתי אב בישראל ולסגירת נתיבי תחבורה מרכזיים לפרקי זמן משתנים".
הדו"ח העריך כי הסופה גרמה נזקים שעלותם הכוללת היא כחצי מיליארד שקל וכי האזרח הקטן הוא זה שנפגע הכי הרבה מהנזקים, הכוללים אובדן ימי עבודה, מלאים ותוצרים חקלאיים. ניכר היה כי הרשויות נתפסו לא מוכנות לסערה: העובדה כי אנשים נתקעו בכבישים החסומים וכי מפלסות השלג לא פעלו כראוי, לימדה על כך שהרשויות המקומיות, המשטרה, חברת החשמל וכל מוסדות המדינה לא צפו את גודל הסערה כראוי.
ואולם השנה, ובימים אלה, כשאנחנו בעיצומה של סופה נוספת שבה מכסה שלג את הרי הצפון והמרכז, ניכר כי הופקו הלקחים וכל הרשויות נכנסו לכוננות מוגברת. הלימודים הופסקו מבעוד מועד וכבישים נחסמו לפני שייתקעו בהם אנשים.
אך בכל זאת, לא תמיד יש לנו שליטה על כוחות הטבע ואין ספק שגם השנה נחזה בנזקים רבים לרכוש, כולל בתים, מכוניות ובתי עסק. לדברי יו"ר הוועדה לביטוח אלמנטרי אריאל מונין, שהסוכנות שלו אף נמצאת בירושלים, ישנם כמה לקחים משנה שעברה שאפשר ליישם השנה. "מניסיון של שנה שעברה, אנחנו מזהים שנזקי טבע הם שוק של נזקים שחברות הביטוח נוטות לשלם כפי שאנחנו צופים שישלמו: במהירות וללא נבירה באותיות הקטנות היכן אפשר לא לשלם. כולם מבינים שבדיוק בשביל נזקים כאלה עושים ביטוח".
בעוד שנזקי מים של הצפות, שבהן רחובות שלמים מוצפים, ונגרם נזק לבתים ולמכוניות, הם שכיחים יותר, נזקי שלג הם חריגים יחסית בישראל. לדברי מונין, "רוב הנזקים נגרמו כתוצאה מהצטברות שלג על גגות ופרגולות והעומס גרם נזק לפרגולה שקרסה תחתיו, כמו גם לחפצים שהיו תחתיהן, כולל מכוניות. השלג עצמו לא היה כבד, אבל ברגע שהוא נהפך לקרח הוא הכביד על הגגות. נזקים שכיחים נוספים הם נפילת עצים על מכוניות, בתים, גינות ומרפסות וחלחול מים כתוצאה מהצטברות שלג על הגגות, אבל האחרון לא מכוסה. הרבה מהנזקים נובעים גם מסקרנים שמגיעים לראות שלג והכמות הגדולה של מכוניות על כבישים חלקים יוצרת תאונות. לכן אנחנו מבקשים מהזרים קצת סבלנות".
מונין מציין כי רוב הנזקים לא היו גדולים מדי, חוץ מכמה בתי עסק שהגגות שלהם קרסו. "יחד עם זאת, כמות התביעות היתה חריגה וגבוהה באופן דרמטי ונוצר צוואר בקבוק בחברות הביטוח, ובעיקר אצל שמאי הביטוח, שלא הספיקו לשחרר דו"חות בזמן, מה שהאריך את משך הטיפול בתביעה. דווקא בעת המצור בירושלים, הלקוחות הבינו שאין אפשרות לסייע להם. הם הבינו שגררי החילוץ לא יוכלו להגיע, כמו גם שמאי ביטוח ובעלי מקצוע. הלקוחות הירושלמים היו סבלניים והבינו את המצב. הלחץ נוצר אחרי הסופה: כולם רצו לתקן את הנזקים במהירות האפשרית.
"כדי לסייע למבוטחים, הסוכנים לא חיכו לחברות הביטוח: הם עודדו לקוחות לצלם את הנזקים בעצמם ולחזור במהירות לשגרה מתוך הבנה שאת היתר נשלים בהמשך, וכך היה. אם למשל למישהו קרסה פרגולה, אמרתי לו לצלם ולשים אותה בצד, לא לחכות לשמאי ולהותיר את הנזק כמו שהיה. בשנה שעברה פנינו גם לחברות הביטוח וביקשנו לתגבר את הכוחות בשמאים תל-אביביים, כדי שלא ייווצר צוואר בקבוק. זה בהחלט סייע למהירות הטיפול בתביעות".
בעיה נוספת שיצרה הסערה, לפחות בעיר המושלגת, היתה שלסוכנים רבים היה קשה להגיע פיזית למשרדים, מה שחייב פתיחת אמצעי תקשורת אחרים ללקוחות. "כדאי להשאיר הודעה קולית מסודרת ולהפנות אותם לטלפונים הניידים של הסוכנים", מציע מונין. "כדאי לעשות גיבוי לטלפונים של מרכזי התביעות בחברות. למקרה של נפילת חשמל. יש לוודא כי יש אפשרות גישה למחשב ולנתונים מחוץ למשרד. יחד עם הגיבוי, כדאי ליצור קשר עם סניפי חברות הביטוח מתל אביב, מכיוון שגם סניפים בירושלים עלולים להיות מושבתים. עם זאת, נראה שהשנה אנחנו יותר ערוכים לסופה, ועל פניו נראה שהמדינה תנהל אותה ביתר יעילות. בכל מקרה, על כולנו להיות יותר סבלניים. הלשכה, כמובן, תעמוד לרשות כל סוכן שנתקל בבעיה של הפעלת המשרד או קושי בתביעה, במידה שייתקל באחד".
