אני מברך על יוזמת המתווה של שר הבריאות יעקב ליצמן, שביסודה תגדיל את השקעת המדינה בסיעוד ב־35% לעומת המצב היום. על פי המתווה, מימון החולים הסיעודיים יבוא כולו מהעלאת מס הבריאות ב־0.5%. כלומר, מדובר בהשקעה של יותר ממיליארד שקל בשנה לטובת הסיעוד. ואולם, לדעתי המתווה של ליצמן נועד לכישלון והחסרונות שלו רבים מהיתרונות.
בואו נמנה את היתרונות במתווה של ליצמן:
1. גידול של עשרות אחוזים במשאבים המופנים במיוחד למטופלים בקהילה ובבית.
2. הגדלת מספר מיטות אשפוז בשנים הקרובות.
3. מבחן ההכנסה של ביטוח לאומי למבוטחים מגיל 67 לגבר ו־62 לאישה יורחב במקצת.
4. גידול בממוצע של מספר שעות מטפל בבית ב־6־7 שעות בשבוע לעומת היום.
5. במקרה אשפוז במוסד יומלץ לא לקזז מהילדים ובני המשפחה, תמורת קבלת הסבסוד, וזאת על פי קוד משרד הבריאות.
ואלה החסרונות במתווה ליצמן:
1. הצעירים (גבר עד גיל 67 ואשה עד גיל 62), שיפלו למצב סיעודי, אינם זכאים היום לתוספת שעות בקהילה כפי שמוצע במתווה.
2. הגדלת מספר שעות בממוצע של הזכאים של הביטוח הלאומי הינו בן 6־8 שעות בלבד במקסימום.
3. במקרה של אשפוז במוסד סיעודי, אמנם לא יקזזו מהכנסות הילדים ובני המשפחה הקרובים האחרים, אבל יקזזו את כל הכנסות הפנויות וביטוחי הסיעוד שנחסכו כל השנים מהמאושפז עצמו.
4. המתווה לא פותר את המחסור במיטות לאשפוז במוסדות הסיעודיים. הדבר יחריף מאוד בעתיד הלא רחוק, כי מספר הקשישים יעלה בצורה דרמטית בשנים הקרובות. משנת 2030 ואילך יגיע מספר הקשישים עד 50% יותר מאשר בשנת 2016. מספר תביעות הסיעוד יכפיל את עצמו ויגיע לכ־340,000 בשנה. כיום יש 23 אלף מיטות אשפוז, בעוד 15 שנה נזדקק ל־45 אלף מיטות.
5. כתוצאה מהמהפכה הדרמטית של תוחלת החיים והגידול במספר הקשישים, ולאור הנתונים שמובאים לעיל, אין שום ביטחון לטווח ארוך ליישום המתווה של ליצמן. יתרה מכך, לצעירים של היום, מגיל 25, אין שום ביטחון שהתקציב המיועד יספיק להמשך המתווה במיוחד בשנת 2030 ואילך. לא יהיו מספיק צעירים כדי לאזן את בעיית הסיעוד, ובוודאי יאלצו לשלם מס גבוה בהמשך המתווה.
6. עקב עלותו הגבוהה למדינה, מתווה ליצמן לא יוכל להתקיים לאורך זמן, משום העלייה העצומה במספר הקשישים הסיעודיים, כאמור.
דרוש שינוי במבנה השירות הסיעודי
המתווה מבורך גם אם חסרים מרכיבים רבים ליישומו בעתיד. במתווה יש פתרונות חשובים במיוחד לחסרי יכולת כספית. חשוב שמשרד הבריאות יחולל שינוי מהפכני במבנה השירות הסיעודי שמספקת המדינה לאזרחיה.
עם זאת, אם המתווה מסתמך על כך, כפי שנאמר על ידי משרד הבריאות, שמספיק לאזרח להסתמך על המקורות שיקבלו לטובת טיפול בבית – אני בספק מאוד גדול לגבי התבססות זו. במיוחד אסור להסתמך בעתיד על כספים שיקבלו חולים סיעודיים על אשפוז ממשרד הבריאות, כשההוצאות האמיתיות ירקיעו שחקים בעתיד. כבר היום מגיעות ההוצאות ליותר מ־20 אלף שקל בחודש במוסד סביר, ועד 40 אלף שקל במוסד מפואר. אני רואה בכך פגם מוסרי וחברתי כשמקזזים את הכנסותיו הפנויות של החולה בסיעוד, ובמיוחד את ביטוחי הסיעוד עליהם שילם עשרות שנים.
כפי שהצעתי בעבר וגם היום, כדי לכסות את הוצאות המבוטחים הסיעודיים גם בבית וגם במוסדות, יש להציע לציבור פוליסות פרטיות מוזלות המפצלות את הכיסוי בין הבית למוסד, כמו מתווה ינון, כרובד נוסף לביטוח הסיעודי בקופות החולים וממקורות המדינה.
זהו גם הפתרון למבוטחים שנזרקו וייזרקו מהקולקטיביים. יש לדאוג לכך שהם יקבלו את מה שמגיע להם כתוצאה מהכשל המערכתי לכאורה שהביא למצב זה. גם הצעת האוצר של קופות החולים לא תפצה את רוב המבוטחים שקנו ביטוח סיעודי בקופות. אל תשליכני לעת זקנה.
הכותב הוא יזם חברתי ומומחה לבניית תוכניות סיעוד וממתנגדי הביטוח הסיעודי הקבוצתי משנת 1997
