חשוב להבדיל בין שני סוגים של פוליסות. פוליסות עסקיות, שבהן קיימים הבדלים בהיקף וסוג הכיסוי בין פוליסה לפוליסה, ולבין פוליסת דירה, שכפופה לפוליסה התקנית אשר מנוסחת על ידי הממונה על שוק ההון. בפוליסה התקנית חברת הביטוח יכולה להוסיף על הכיסוי, אך לא יכולה לגרוע ממנו. הפוליסה התקנית מגדירה דירה, וקובעת שגם החצר, שערים, גדרות וכיו"ב, כלולים בכיסוי. בכל הנוגע לנזקי מים וצנרת, מקרה הביטוח בדירה או בית פרטי יכולים להיות, בין היתר, רוח בעוצמה של מעל 30 קשר כולל גשם, שלג או ברד, שטפון, אולם אין כיסוי לחדירת מים (חלחול) דרך קירות ותקרות.
אם נוספה לפוליסה הרחבת סיכוני מים, אז הכיסוי הביטוחי כולל גם הימלטות או דליפה של מים ממתקני אינסטלציה. חשוב מאוד לשים לב שהמועד הקובע הוא מועד גילוי הנזק, ולא מועד משוער של תחילת הנזילה. כמו כן, חשוב לזכור שאין כאן דרישה לנזק תאונתי פתאומי.
על פי הפוליסה התקנית, קיים כיסוי ביטוחי גם לנזק כתוצאה מנזילה שמקורה בדירה אחרת או רכוש משותף בבית משותף, אולם חברת הביטוח יכולה להגביל את הכיסוי הזה למקרה אחד בשנה.
טענות דחייה רבות של חברות ביטוח הן מטעות, ולא צריך לקבל אותן ולהסתפק בהן: ליקויי בניה – חברת הביטוח ביטחה את הדירה AS IS , ועל כן, הטענה לא רלוונטית. איטום לקוי – אין כזה חריג בפוליסה התקנית. מדובר בהמצאה של חברות ביטוח. שיעור רטיבות נמוך – 6% הקבועים בתקן הישראלי מתייחסים לשלב הבניה והריצוף, ולא לדירה קיימת, שצריכה להיות יבשה.
קיומה של רטיבות בקירות ומתחת לריצוף היא מסוכנת לבריאות ויוצרת נזקים קונסטרוקטיביים. ברוב המקרים ייבוש הוא פתרון רע, ויש לדרוש תגמולי ביטוח בסכום המשקף החלפת ריצוף וייבוש הבטון, כולל חיטוי במקרה של נזילת ביוב.
הכותב עומד בראש משרד עו"ד א. שניאורסון, דיאב ושות'
