כנגד חברת ביטוח הוגשה תביעה כספית על בסיס פוליסת ביטוח מקיף לנזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים. לטענת התובעים, בעת נסיעה ברכב המבוטח, רכב צד שלישי עצר בפתאומיות והרכב המבוטח פגע בחלקו האחורי, ובגלל שברכב צד שלישי היה מחובר וו גרירה, עיקר הנזק נגרם לרכב המבוטחים ולא לרכב צד שלישי. בנוסף, נטען כי נהג הרכב צד שלישי, לאחר בדיקת רכבו, לא מצא בו נזק ועזב את המקום, והצדדים כלל לא החליפו ביניהם פרטים. רק לאחר מכן, התברר לתובעים כי לרכבם נגרם נזק ובגינו הם פנו לחברת הביטוח לקבלת תגמולי ביטוח על פי הפוליסה.
חברת הביטוח דחתה את התביעה בטענה כי האירוע הנטען לא אירע כפי שטענו התובעים ולחילופין, נמסרו פרטים כוזבים בדבר האירוע, נסיבותיו או זהות הנהג ברכב. בנוסף, הפוליסה מכסה נהגים מעל גיל 35 והנהג ברכב היה צעיר וכן הרכב לפי הרישיון לא בבעלות התובעים.
נטל ההוכחה
בית המשפט אשר דן בסוגיה קובע כי לשיטת חברת הביטוח מדובר על נסיון למסור מידע כוזב על מקרה הביטוח ומשכך דין התביעה להדחות, שכן התובעת, אשר נטען כי נהגה ברכב, לא נהגה ברכב בפועל אלא בנה. בית המשפט מדגיש כי הנטל להוכיח טענת "מרמה", כאמור, מוטל על חברת הביטוח וכי רמת ההוכחה הדרושה הינה גבוהה, לאור התוצאות של הטלת סטיגמה ושלילת תגמולי ביטוח מהמבוטח.
בית המשפט מציין את סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח וכן את הפסיקה אשר קבעה כי לעניין הוכחת כוונת מרמה נדרשים שלושה יסודות וביניהם, מסירת עובדות לא נכונות או כוזבות במודע ובכוונה לקבל כספים שלא כדין, בהתבסס על עובדות כוזבות אלו.
כוונת מרמה
בית המשפט מדגיש כי נטל ההוכחה אמנם חל על חברת הביטוח להראות ולהוכיח כי נמסרו לה פרטים כוזבים בכוונת מרמה, מצד המבוטחים, ורק אם חברת הביטוח הוכיחה זאת, הרי שהיא עמדה בנטל המוטל עליה לעניין כוונת המרמה. במקרה זה קובע בית המשפט כי מקרה הביטוח "לוט בערפל". התובעת שנטען כי נהגה ברכב לא ידעה להשיב על פרטים רבים, אין ראיות תומכות על הרכב בו פגעה או אפשרות לקבל את גרסת הנהג צד שלישי שרכבו היה מעורב באותו אירוע, אין תמונות ואין עדים.
חרף כל האמור, קובע בית המשפט כי לא מצא לשלול מהתובעים תגמולי ביטוח אלא ליתן ביטוי לטענות אלו בשיעור הפיצוי בכדי להביא לתוצאה צודקת ולתת ביטוי לראיות והטיעונים שהועלו.
בית המשפט מדגיש כי גרסת הנהגת התובעת לא ברורה בניסיון להסביר את העובדה כי אין לה פרטי הרכב בו פגעה למרות הנזק ברכב בו נהגה, בייחוד כאשר מדובר על עדות יחידה ללא חיזוק בעדויות או בראיות, וזאת חרף העובדה כי התובעים ערים לעובדה כי חברת הביטוח טוענת במקרה זה לכוונת מרמה.
שלילת תגמולי ביטוח
גם ביחס לסוגיית הבעלות ברכב, קובע בית המשפט כי הנסיבות לוטות בערפל. בית המשפט מציין כי הימנעות מהבאת עדים מקימה חזקה כי עדותם הייתה פועלת לחובתם, אך לא ניתן להתעלם מכך שחברת הביטוח הסכימה לבטח את התובעת בביטוח מקיף והיה עליה לבדוק את הפרטים ביחס לזהות בעלי הרכב לפני ההתקשרות בהסכם. בית המשפט מציין כי חברת הביטוח מנועה מלטעון טענות על זכויות התובעת ברכב, לאחר שהסכימה לבטח אותה וקיבלה את פרמיות הביטוח.
לסיכום, קובע בית המשפט כי אומנם קיים ספק רב ביחס לגרסת התובעים, אך אין בכך כדי לשלול מהם תגמולי ביטוח לחלוטין. בית המשפט קובע כי הפתרון הראוי יהיה כי חברת הביטוח תשלם תשלום חלקי בגובה 40% בלבד מסכום התביעה.
בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.
דבר היועמ"ש
ממקרה זה יש ללמוד על החשיבות של איסוף פרטים במקרה תאונה, גם אם מדובר על תאונה שבאותו רגע נדמה כי לא גרמה לנזק. יש להדגיש למבוטחים כי בעת תאונה, גם אם לדעתם מדובר על אירוע מינורי, הם נדרשים לקבל פרטים של המעורבים באירוע, לרשום את פרטי העדים, את מספר האירוע של המשטרה (ככל שהוזמנה למקום) וכמובן, לצלם את המקום, ואת הרכבים המעורבים. כל אלו יכולים להסיר ספקות מצד חברת הביטוח במטרה לקבל את תגמולי הביטוח.
הכותב הינו מומחה לתביעות ביטוח ויועמ"ש הלשכה
