מבוטחת רכשה פוליסת ביטוח לרכב אשר היתה בתוקף במועד תאונת הדרכים, אולם המבוטחת אשר היתה מעורבת בתאונה, לא חידשה את רישיון הנהיגה שלה מחוסר מודעות לפני למעלה משלוש שנים. האם בנסיבות אלו היא תהיה זכאית לכיסוי ביטוחי לנזקי הרכוש שנגרמו, שאם לא כן, תישא המבוטחת בהוצאות שנגרמו.

חברת הביטוח טענה כי בהיעדר רישיון בתוקף, הרי שהכיסוי הביטוחי לא קיים. המבוטחת טענה כי אי חידוש הרישיון נבע מחוסר מודעות ולראיה היא חידשה את הרישיון ללא כל בעיה לאחר התאונה.

עו"ד בן אברהם | צילום: גיא קרן

על פי הפוליסה שרכשה המבוטחת נקבע כי בני האדם הרשאים לנהוג ברכב הם: "אחד או יותר מהמפורטים להלן כפי שנכתב ברשימה: בתנאי שהאדם הנוהג הינו בעל רישיון בר תוקף בישראל כולל רישיון נהיגה זר, או שהנוהג ברכב היה בעל רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 חודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על פי הוראות שבחיקוק, פסק דין, החלטות בית משפט או רשות מוסמכת אחרת".

לכן, אם המבוטח הינו בעל רישיון שהיה בתוקף במהלך 24 חודשים לפני התאונה, הרי שתהיה חבות ביטוחית בפוליסה, אך בחלוף 24 חודשים לא יהיה כיסוי ביטוחי.

טענה זו בפוליסה אף נסמכת על הוראת סעיף 17 בפוליסת הביטוח בתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה ביטוח לרכב פרטי) התשמ"ו־1986. העיקרון שעומד בבסיס הסעיף הינו שנהג שאינו מחזיק ברישיון נהיגה תקף לאור זמן רב, מהווה סיכון תעבורתי ולכן מעל 24 חודשים הכיסוי הביטוחי פוקע. בית המשפט קובע ומחדד כי בקביעה זו יש כדי לתמרץ את הנהג לוודא שיש ברשותו רישיון בר תוקף מחד, ולהגן על נהג אשר בתום לב שכח לחדש את הרישיון מאידך.

בפסק הדין דוחה בית המשפט את טענת המבוטחת כי היה על חברת הביטוח לבדוק את רישיון הנהיגה של המבוטחת, וקובע כי על כל מבוטח לדאוג לענייניו.

בית המשפט מחדד כי במקרה זה מדובר על שאלת הכיסוי הביטוחי לנזקי רכוש, ולאור העובדה שעמדת בתי המשפט הינה שהיעדר חידוש רישיון נהיגה במקרה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (נזקי גוף) אינו מאפשר כיסוי ביטוחי, וזאת חרף ההחרגה של היעדר חידוש הרישיון במקרה שבו לא שולמה אגרה בלבד, בחלוף שנתיים, הרי שקל וחומר בן בנו של קל וחומר במקרה של נזקי רכוש, שכן ביחס לנזקי רכוש אין כלל אינטרס לבית המשפט לנסות לסייע למבוטח הנפגע, אלא המטרה היא לחנך את המבוטח.

משכך, קובע בית המשפט כי משלא שולמה אגרה תקופה של מעל שלוש שנים, אין לראות במבוטחת כמי שנהגה באופן סביר ואין לה למבוטחת אלא להלין על עצמה בשל רשלנותה וזלזולה בהוראות המפורשות של פוליסת הביטוח המקנות לה די והותר זמן על מנת לשלם את האגרה.

משכך הכיסוי הביטוחי לא חל, והמבוטחת, חרף העובדה שרכשה פוליסת ביטוח בתוקף, תישא בהוצאות הנזק שנגרם לרכב צד שלישי מכיסה הפרטי, עקב היעדר רישיון נהיגה תקף במועד האירוע.

נכון למועד פרסום התקציר לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *