לאחרונה פורסמו יותר מדי כתבות שיטחיות שמנבאות את הכחדתו של סוכן הביטוח בטענה שהוא מיותר ומוטה לפי עמלות גבוהות וגם משום, שבשנים האחרונות הפיקוח על הביטוח מנסה להשריש פוליסות "אחידות" כמעט בכל ענפי הביטוח.
השם "פוליסה אחידה" מטעה. לכל פוליסה, גם לאחידה, יש המון ניואנסים קטנים שסוכן עם ניסיון רב יודע לראות ולא כל מבוטח שם לב אליהם. מבוטח עלול לרכוש פוליסה שאינה מתאימה לצרכיו ולשלם על כך ביוקר רק לאחר קרות מקרה הביטוח.
אפשר להבין את האזרח הפשוט שאינו בקיא בפרטים הקטנים וחושב שהפוליסה האחידה היא פתרון מושלם עבורו ועבור משפחתו, אבל כאשר קברניטי הענף חושבים שהפנסיה האחידה היא פתרון טוב ועיקרי – אז אני מתחיל לדאוג.
הרצון של הפיקוח לפשט ולתפור לכולנו חליפה אחידה יגרום לכך שרוב אזרחי ישראל ילכו בחליפה שאינה מתאימה להם. הפנסיה היא הנכס הכי גדול של כל אחד ואחת מאיתנו. את פירות ההשקעה אנו קוצרים אחרי שנות עבודה רבות. מבוטחים עלולים להבין את הטעות שעשו רק בפרישה – והטעות הזו עשויה להקטין באחוזים רבים את הפנסיה החודשית ממנה הם צריכים להתקיים, או לחילופין להותיר אירוע טראגי שעלול לקרות לנו, ולסכן את כלכלת משפחתנו, ללא כל כיסוי.
זה לא חסכון בעמלת הסוכן, אלא חיסכון בייעוץ והכוונה של הסוכן, שבעזרתו יוכלו מבוטחים לבחור תוכנית וגם יבחנו כל תקופה את התאמתה למצב ולצורך הפנסיוני הקיים. בודדים יוכלו לעשות זאת ללא סוכן הביטוח לצדם.
מה שפוגע ברווחה הפנסיונית של המבוטח זה עודף רגולציה, ששואף להעמיד את כולם בשורה אחת ושואב משאבים רבים של הענף – כאלה שהיו יכולים להיות מנותבים לרווחת המבוטח והפנסיה שלו. בשנים האחרונות נכנס הפיקוח ברגל גסה ליחסי הגומלין שבין הסוכן והיצרן. אין לזה אח ורע באף ענף מסחרי אחר בארץ. לא בכדי סוכנים מרגישים שהפיקוח מנסה לרמוס אותם. יחד עם זאת, אנחנו ערים לכך שהמבוטחים בכל זאת בוחרים בסוכן הביטוח. לדוגמה, בפסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה נכתב: "רכישת ביטוח בקרן הפנסיה עשויה להקנות כיסוי ביטוחי חלקי בלבד. בנסיבות שבהן נפגעת יכולתו של העמית להמשיך לעסוק בתחום העיסוק המסוים שבו עבד בעבר. אולם, תוצאה זו מתחייבת מתקנון קרן הפנסיה. לפחות חלק מעמיתי קרנות הפנסיה אינם מודעים לכך, שביטוח הנכות במסגרת הביטוח הפנסיוני מקנה להם ביטוח חלקי. נוכח האמור, נראה שיש מקום ליידע את עמיתי קרנות הפנסיה בדבר מהות והיקף הזכאות לפנסיית נכות, על מנת שיוכלו לכלכל את צעדיהם ולשקול אם לרכוש ביטוח נוסף".
כלומר, במצב כזה, סוכנים המקצועיים יודעים שלהמליץ על קרן פנסיה – משמעותה לפגוע בכיסוי הביטוחי של בעלי מקצועות רבים, כמו רופאים, מהנדסים, עורכי דין, רו"ח ועוד.
אם הפיקוח מעוניין להגדיל את מכירות קרנות הפנסיה, הוא צריך להשוות את התנאים הביטוחיים בקרנות הפנסיה לאלה שבביטוחי מנהלים, לפתוח ערוצים נוספים לשיפור כיסויים ביטוחיים בקרנות הפנסיה, אובדן כושר עבודה פרטי, מטריה ביטוחית וכדומה. כך סוכני הביטוח יוכלו להמליץ בלב שלם למבוטחיהם גם על קרנות הפנסיה.
בואו נהיה גלויים. אין דרך אחרת להניע פועלים בשוק חופשי, מלבד כסף או תמריצים, וכפי שמקובל בענף הביטוח – עמלות. לכן, הפיקוח חייב לפעול להגדלת עמלות הסוכן בפנסיה ולא להקטין עמלות של ענפים מתחרים. מנתוני רשות שוק ההון: גובה העמלות שמשולמות ל־46% מסוכני הביטוח היחידים הוא מתחת ל־250 אלף שקל לשנה ברוטו. עוד הייתי ממליץ, במקום לנהל מלחמות נגד סוכני הביטוח, לנצל את הידע והניסיון הרב של הסוכנים, לדאוג ולטפח את סוכני הביטוח, כיוון שהם שומרי הסף של הענף כולו.
ללא סוכנים חזקים, עולם הביטוח יתקשה לתפקד, רק החזק ישרוד ולא ישאיר למבוטחים על מי לסמוך.
הכותב הינו חבר ועדת יח"צ וקשרי חוץ
