מדינת ישראל מנהלת את תקציב המדינה תחת עינה של התקשורת המסקרת כל פעילות חריגה. נכון לשנת 2022 עומד התקציב על סך של 463 מיליארד שקל הפזורים בין עשרות משרדי ממשלה וגופים ציבוריים שמעליהם קיימות ועדות ומנגנוני בקרה לניהול נכון של התקציב.
השאלה שנשאלת היא האם שוק החיסכון ארוך טווח במדינת ישראל המרכז תחתיו כ-2.6 טריליון שקל – פי 5 מתקציב המדינה ומנוהל על ידי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון – מנהל בקרה ותהליך מרוכז.
על מנת לקבל תשובה לשאלה זו יש לתת את הדעת על מספר דוחות עיקריים שיצאו בשנים האחרונות:
1. מחקר שוק ביטוחי הבריאות של רשות התחרות.
2. דו"ח של הרשות לניירות ערך על ניהול כספי הציבור במדינת ישראל.
3. דו"ח מבקר המדינה – אסדרת שוק ביטוחי הבריאות המסחריים.
4. ועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין עמלות הבנקים.
גורם מרכזי
המשותף לכל הגופים הללו הינו שמדובר בגופים רציניים בעלי משקל רב שבחנו לעומק את התנהלות שוק הביטוח והחיסכון בצורה מקיפה והגישו את המסקנות לרשות החיסכון במשרד האוצר. כל הדוחות נשענים על מידע מהיצרנים, חברות הביטוח, בתי ההשקעות, הבנקים ומסקר שנעשה מול ציבור החוסכים בני 20 ומעלה.
נעדרו מהדוחות הללו חוות דעתם של הגורם הכי משפיע ומרכזי בשוק הזה – סוכני הביטוח.
אם נדמה את המצב לסקטור הרפואה או הביטחון הרי ברור לכל בר דעת שאם מקימים ועדה לבחינת מחדל רפואי לא מספיק שניקח תצהיר מהחולים או מהבעלים של בית החולים משום שללא חוות דעת של הרופא המנתח – לא תיתכן תמונת מצב אמיתית.
כמו בתחקיר ביטחוני בו אי אפשר לזמן דו"ח מיצרן הנשק או מהנפגעים בלבד אלא יש צורך לתחקר את החיילים והקצינים בשטח. לאחר בחינה של כל הדוחות אנסה להביא את זווית ראייתם של סוכני הביטוח בנושא.
בשני העשורים האחרונים, דנו מספר ועדות מטעם המדינה בהמשך לחוק ההסדרים, בניסיון להביא להפחתת הריכוזיות ולהגברת התחרות בין הגופים המנהלים את חסכונות הציבור.
רשת ביטחון סוציאלית
ועדת בכר, אולי המרכזית בעשרים השנים האחרונות הוציאה בשנת 2004 את נושא ניהול כספי קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים אל חברות ההשקעות וחברות הביטוח. ובשנת 2008 נקבע חוק פנסיה חובה לכל אזרח במדינת ישראל. כ-6,000 סוכני ביטוח בעלי רישיונות היו הזרוע הביצועית לתהליך זה.
רוב אזרחי ישראל צורפו בשלב הראשוני לאלפי תוכניות פנסיה ובכך יצרו סוכני הביטוח תוך תקופה קצרה רשת ביטחון סוציאלית אמיתית לאזרחי ישראל הנמשכת עד היום.
בנוסף, דמי הניהול בקופות הגמל החלו לרדת מ-2% באופן הדרגתי כאשר סוכני הביטוח הם הגוף המוביל את התחרות על דמי הניהול. סוכני הביטוח עמלים על מנת לספק ללקוחות את המוצר הכדאי ביותר מבין כל הגופים (בתי השקעות וחברות הביטוח) עם התשואה הטובה ביותר.
מעבר הכספים ממשיך לנדוד גם היום בין היצרנים כאשר שם המשחק הינו תשואה ודמי ניהול. הממוצעים עומדים על 0.7 וממשיכים לרדת בהתמדה (הרבה יותר נמוך מהתקרה שנקבעה ב-2013 על 1.05%).
המניע – טובת הלקוח
גם נושא התגמול, כפי שמופיע בדוחות, מציג את סוכני הביטוח כמונעים מתגמול או הטבה כזאת או אחרת כאשר מידע זה לוקה בחסר ועושה עוול לסוכנים. את הדוגמה המובהקת לכך ניתן לקבל מחברת "אלטשולר שחם" ומחברת ההשקעות "מור". מדובר בשני בתי השקעות שהובילו את תשואת הקופות בשנים האחרונות. בתחילה אלטשולר שחם ואחר כך מור השקעות.
על אף התגמול הנמוך משמעותיות לסוכנים ביחס לחברות הביטוח וגופים נוספים גיוס הכספים לקופות אלו מוכיח כי הדבר שהניע את הסוכנים היתה טובת הלקוח ולא שום תמריץ כספי אחר.
את ההבדל ניתן לראות מול תעשיית קרנות הנאמנות המרכזת כ-400 מיליארד שקל, ושם אין סוכני ביטוח. ועל אף שבמשוואה נשארים יצרן ולקוח בדיוק כמו בתעשיית הגמל – שם קיים כשל שוק אדיר מפני שאין זרז לתחרותיות. דמי הניהול הממוצעים עומדים על 1.45%; התקרה בחלק מהקרנות אף נושקת ל-3%; מעבר בין קרן לקרן מחייב אירוע מס.
הריכוזיות מתחלקת בין כמה יצרנים ללא גורם תחרותי והנפגעים העיקריים הינם הציבור וגם חברות פרטיות שאין באפשרותם לנהל כספי חברה במוצר גמל או חיסכון ארוך טווח שמשווק אך ורק על ידי סוכני ביטוח.
כשל שוק
גם בתעשיית קרנות הפנסיה המרכזות כ-900 מיליארד שקל החלוקה הינה בין חמישה יצרנים עיקריים. מתוך ארבעה זוכים במכרז קרנות המחדל שיצא בשנת 2016 – התמזגו שני היצרנים: "פסגות" ו"הלמן אלדובי" לתוך "אלטשולר שחם" ול"פניקס" בהתאמה. מעשה שהגביר את הריכוזיות ומנע תחרות נוספת.
הסכנה במיזוגי חברות כמו שראינו בשנים האחרונות – חברת ההשקעות מיטב שרכשה את חברת ההשקעות דש, חברת הביטוח הפניקס שרכשה את חברת ההשקעות אקסלנס היא צמצום הכסף הצף בחברות הציבוריות מאחר ורוב ההשקעות נעשות לתקופות ארוכות וככל שיימשכו המיזוגים, מבלי לצרף שחקנים נוספים, יתהווה פה כשל שוק במחירי המניות.
היעדר כניסה של שחקנים נוספים כמו במדינות מתפתחות יגביר את הריכוזיות ובשורה התחתונה יעלה את העמלות לציבור.
בתחום הבריאות והסיכונים (על פי תוצאות מחקר שנערך בין השנים) 2012-2018 מתגלה תמונה דומה – המחקר חילק את הדו"ח לשתי קטגוריות: פוליסות פיצוי ופוליסות שיפוי.
בפוליסות הפיצוי נכללות שתי פוליסות עיקריות שנמכרות כפרט בעיקר פוליסת תאונות אישיות ופוליסת מחלות קשות שנמכרות על ידי 10 יצרנים בין אם בחברות מסורתיות או באופן ישיר. מאז פרסום הדו"ח, פוליסת תאונות אישיות נמכרת על ידי יצרן בודד (AIG) דבר המייצר מונופול ובלעדיות אצל יצרן בודד.
הכל במקום אחד
פוליסת השיפוי מתחלקת לשניים: קבוצתי ופרטי. גם כאן קובע הדו"ח כי רוב הציבור סבור שסוכן הביטוח מייצג את הציבור לעומת 4% מהציבור החושב שלא על פי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
כמו כן, 70-78% מהציבור מגיש את התביעה לחברה אחת בשל הצורך להציג מסמכי מקור או התחייבות לספק בודד דבר המעמיד למבחן את שאלת הסוכן האובייקטיבי ופיזור הביטוח אצל כמה יצרנים.
עוד עולה בדו"ח כי רוב הסוכנויות הגדולות בארץ, מעל 63% מהן, עובדות עם שני יצרנים לפחות. דבר זה מצביע כי הבחירה במוצר ללקוח נעשית על פי רוב לא אצל יצרן בלעדי.
יש לזכור נתון נוסף שלא נלקח בחשבון: המבוטח הממוצע משווע לסדר, הוא מעדיף לראות את החיוב והכיסוי במקום אחד בעיקר בשל הקלות לנווט באזור אישי אחד ולא בכמה אזורים.
אם נדמה זאת לעולם הבנקאות – כפי שאנו לא פותחים ארבעה חשבונות כל אחד בבנק שונה, גם בביטוחי הבריאות יעדיפו רוב המבוטחים להתנהל מול יצרן אחד ועדיף אחד כזה שלסוכן הביטוח ישנה השפעה מולו.
הסוכן כזרז לתחרות
עמדת רשות התחרות זהה בנושא, לגבי עמדת הסוכנים, שבמוצרי השיפוי עדיף להתנהל מול יצרן אחד ואין טעם בהחזקת הכיסוי בחברות שונות, זה בניגוד לעמדת רשות שוק ההון בנושא הסוכן האובייקטיבי.
בתחום הרכוש, על אף שלא נעשתה התייחסות בדוחות, ידוע שרוב הסוכנים עובדים עם כמה יצרנים וזה על מנת לקבל את מחיר הביטוח הזול ביותר לנוכח התחרות הרבה השוררת בשוק. הדוחות מכירים ברובם בחשיבות הסוכן כזרז לתחרות והעברת האינפורמציה בין היצרן ללקוח.
יחד עם זאת, לא נעשתה פניה רשמית ללשכת סוכני ביטוח לשם הוצאת חוות דעת במחקרים שנעשו. ישנה התייחסות חריגה לשנת 2015 בה נמכרה כמות פוליסות הבריאות הגדולה בשוק. הכמות בדו"ח מתייחסת לכ-6,200 סוכני ביטוח באותה השנה.
בפועל, הסיבה האמיתית הייתה ההזדמנות האחרונה של סוכני הביטוח לשווק את פוליסות הבריאות במתכונתם הישנה לפני כניסתה של הפוליסה האחידה בשנת 2016. גם פה הסקת המסקנה הייתה שגויה.
בנוסף ,כאשר נוצר מוצר אחיד הצורך לשפר את המוצר יורד. ועדת גרמן שחקרה את נושא הרפואה הציבורית טענה, בין היתר, כי הרפואה הפרטית מאריכה את זמני ההמתנה ולכן פעלה להורדת סעיף הפיצוי כמו גם לכניסתה של הפוליסה האחידה.
יחד עם זאת, עדין לא הוכח כי זמני ההמתנה התקצרו וחל שיפור בשירות הרפואה הציבורית ואף דו"ח מבקר המדינה בנושא נתן את דעתו וביקש לקבל משוב אך טרם קיבל.
עמדת הסוכנים
עמדת סוכני הביטוח בנושא היא ברורה: פוליסת הפיצוי בפרק הניתוחים הקלה דאז במיוחד על הציבור בזמן התמודדותו עם משבר רפואי, משום שההוצאות הכספיות הכרוכות בימי אשפוז ושהייה בבית חולים, כמו גם בהחלמה, הינן הוצאות גבוהות אך פיצוי זה בוטל בשנת 2014.
מאז ועד היום – כספים אלו שהיו מגיעים לציבור – נשארים בכיסם של היצרנים ולפיכך אין הוזלה בעלויות הביטוח, אין שיפור בזמני ההמתנה ברפואה הציבורית, הרפואה הפרטית ממשיכה להתפתח היות ואלו כוחות השוק, מנתחים ורופאים טובים שואפים להמשיך להתפתח באופן עצמאי ללא קשר לרפורמה כזאת או אחרת.
בנוסף, מבקר המדינה טוען בדו"ח שפרסם בחודש בדצמבר בשנת 2019 כי נושא כפל הביטוח מתקיים בגלל היעדר תחרות.
עמדת סוכני הביטוח בעלי רישיונות הינה שסוכני הביטוח מונעים כפילויות ולא יוצרים אותן וזאת בשל חוות הדעת המקצועיות וניתוח התיק שהם מספקים ללקוחותיהם.
כפל הביטוח נעשה על ידי מוקדים או שיווק ישיר שברוב הפעמים מתבצע על ידי מוכרנים הפועלים תחת שימוש ברישיון תאגיד כאשר אין פיקוח מעמיק, ואף לוקה בחסר השירות האישי מול הלקוח בניגוד לעבודת סוכן הביטוח שעורך פגישה מקצועית עם הלקוחות לאחר הכנה מקדימה ולמידת צורכי הלקוח.
ולסיום, כ-80% מביטוחי הבריאות הפרטיים נמכרים על ידי סוכני הביטוח ורק כ-20% מהם נמכרים על ידי הישירים.
הכותב הינו יו”ר מחוז הצפון בלשכה
