עושים סדר: גניבת רכב וכוונת מרמה

לא די בהוכחת מקרה הביטוח, החובה להוכיח את גובה הנזק מוטלת על המבוטח • עו״ד עדי בן אברהם על חשיבות הוכחת מלוא רכיבי התביעה, לרבות הוכחת הנזק עצמו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

השבוע מצאתי לנכון לדבר על המונח "כוונת מרמה" אליו מתייחס חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, ועל חשיבות הוכחת מלוא רכיבי התביעה, לרבות הוכחת הנזק עצמו.

מדובר על מבוטח אשר רכש ביטוח מקיף לרכבו. התובע מספר כי בצהרי יום אביבי, הוא עצר את רכבו לאחר שנצפה חיווי על אי נעילת דלתות הרכב. הוא ניגש לבדוק את תא המטען ואז לפתע נכנס אלמוני לרכב וגנב אותו. התובע טען כי דיווח לכוח צבאי שהיה באיזור, אך הרכב לא אותר. התובע דיווח לרעייתו על גניבת הרכב וזו פנתה ודיווחה ישירות לחברת הביטוח.

בהתאם להנחיית סוכנות הביטוח, התובע פנה לתחנת המשטרה והתלונן על גניבת הרכב. חברת הביטוח אליה הוגשה התביעה סירבה לשלם את התביעה.

גרסאות סותרות באשר לנסיבות גניבת הרכב | צילום: shutterstock

בשל סירובה של חברת הביטוח הגיש המבוטח תביעה לבית המשפט וביקש פיצוי בשווי הרכב,  כ-54 אלף שקל. חברת הביטוח טענה כי התובע סירב לשתף פעולה עם חוקריה ויתרה מכך, קיימת סתירות בגרסאות שנמסרו הן לחברת הביטוח והן למשטרה ועובדה זו מלמדת על כוונת מרמה כאמור בסעיף 25 לחוק.

בית המשפט בוחן את הטענה בדבר כוונת מרמה, ומפנה לסעיף 25 לחוק שקובע:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחבותו".

בית המשפט מדגיש כי המונח "בכוונת מרמה" כולל שלושה יסודות:

  1. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות;
  2. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו;
  3. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

בנוסף מדגיש בית המשפט כי מקום בו המבטחת טוענת טענת תרמית, הנטל מוטל עליה ומידת ההוכחה הנדרשת מן הטוען לתרמית היא מרובה יותר מן הנדרש בתביעות אזרחיות, וזאת כדי למנוע פגיעות בלתי מבוססות בשמו הטוב של האדם.

גרסאות סותרות

בית המשפט מדגיש כי במקרה זה, טענת כוונת מרמה הועלתה לנוכח הגרסאות השונות באשר לנסיבות גניבת הרכב אשר נטענו על ידי התובע, ועדיין חרף כל ההתנהלות והגרסאות שנמסרו אין בכך כדי לעמוד בנטל הנדרש לשם הוכחת תרמית ביטוח, קל וחומר, שנציגת חברת הביטוח לא הגיעה לדיון והדבר עמד לחובתה של חברת הביטוח. משכך הטענה בדבר כוונת מרמה נדחית.

חרף דחיית טענות חברת הביטוח קובע בית המשפט הנכבד כי התובע לא הוכיח את שיעור הנזק אשר נגרם לו.

התובע טען כי סכום הרכב על פי טופס חישוב אותו הוא הוריד מאתר "יד 2" הינו כ-53 אלף שקל, אלא שבכתב התביעה המתוקן, לא צירף התובע את הטופס או כל ראייה אחרת לעניין שווי הרכב. בית המשפט מדגיש כי במקום בו קיימות ראיות להוכחת הנזק, על התובע לעשות כן, אחרת תביעתו תדחה. גם אם היה מצרף התובע את המסמך מאתר יד 2, לא היה בכך כדי לסייע לתובע שהרי לא ברור מהטופס מאיזה חודש הוכנסו הנתונים, ולא ברור מתי בוצע התחשיב.

בנוסף, לא ידוע אם הרכב שנגנב אכן היה בעל 30 אלף ק"מ ויד שניה, והאם בעליו פרטיים אם לאו. אין כל אסמכתה התומכת בטענות התובע, חרף העובדה שמדובר על נתונים שניתן בנקל לקבלם, כגון רשיון רכב, מסמך שאף אם טען התובע כי מסמך זה נגנב עם הרכב, ניתן היה להמציא העתק ממשרד הרישוי, אלא שכאמור התובע לא הציג מסמכים התומכים בשווי רכבו.

משכך קובע בית המשפט כי חרף העובדה שניתנו לתובע מספר הזדמנויות לתקן את המחדל ולהגיש ראיות לעניין הנזק, הוא לא עשה כן מסיבות השמורות עימו ולכן חרף דחיית טענות חברת הביטוח, אך בהעדר אסמכתה לשווי הרכב, דחה בית המשפט את התביעה. עם זאת, לאור הנסיבות בית המשפט לא חייב אותו בהוצאות משפט.

בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.

הכותב הוא היועץ המשפטי של לשכת סוכני הביטוח

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email