בבית המשפט השלום בבת"א נדונה תביעת יורשת של המבוטח אשר הלך לעולמו. למנוח היתה פוליסת ביטוח חיים למשכנתא. היורשת פנתה לחברת הביטוח לאחר מותו של המנוח וביקשה כי חברת הביטוח תשלם את יתרת המשכנתא לבנק אלא שחברת הביטוח טענה כי הפוליסה בוטלה 3 חודשים לפני מותו של המנוח עקב אי תשלום פרמיות.
היורשת הגישה תביעה לבית המשפט, ושם לא היתה מחלוקת כי המנוח חדל לשלם פרמיות אך עלתה השאלה בדבר חוקיות ביטולן של הפוליסות. היורשת טענה כי המנוח שילם את הפרמיות מידי חודש בחודשו לאורך כל תקופת הפוליסה וכנראה לא היה מודע לאי התשלום מספר חודשים לפני מותו.
בנוסף, מכתבי ההתראה נשלחו לכתובת שגויה, וחברת הביטוח לא פעלה לוודא כי המכתבים הגיעו לידיעת המנוח. יתרה מכך, טענה היורשת כי אי תשלום הפרמיות נבע מהקפאת החשבון בנק של המנוח אך זה פעל להפשיר את החשבון זמן קצר לאחר מכן. בנוסף, היתה למנוח פוליסה נוספת אשר שולמה במלואה ולכן לא היתה לו כל סיבה לחשוד שיש בעיה עם החשבון או עם הפוליסות.
חוק צרכני
חברת הביטוח השיבה כי היא שלחה התראות לכתובת שמסר המבוטח במועד הצטרפותו לפוליסה ואם הכתובת הינה שגויה זה באשמת המנוח אשר לא עדכן את פרטיו האישיים. בנוסף, אין עליה חובת הוכחה של מסירת התראה למבוטח אלא רק חובה להוכיח משלוח מכתבים.
בית המשפט נדרש לשאלה האם חברת הביטוח פעלה כדין לביטול הפוליסה בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח והסעיפים הספציפיים הנקובים בו.
בית המשפט מציין כי חוק חוזה הביטוח הינו חוק צרכני שמטרתו לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולכן נקבע בפסיקה כי לצורך ביטול פוליסה אין די במשלוח התראות בלבד, אלא יש להראות שהמבוטח קיבל את ההתראות וזאת על מנת לתת למבוטח הזדמנות לשלם את החוב טרם ביטול החוזה.
חובת יידוע
לכן, מוסיף בית המשפט, דרישת הווידוא היא קריטית ומהותית ביסודה, ועל חברת הביטוח להוכיח כי ההתראות הגיעו לידי המבוטח. במקרה זה, לאור הנסיבות האמורות בו, קובע בית המשפט כי החברת ביטוח לא עמדה בנטל חובת היידוע המוטלת עליה וכשלה להודיע על כוונתה לבטל את הפוליסות למול המנוח. בית המשפט מוסיף וקובע כי אף הנציגות מטעם חברת הביטוח, אשר העידו במשפט, לא שפכו אור על אופן משלוח מכתבי התראה ווידוא מסירתם ואם לא די בכך הרי שהוכח כי המנוח לא התגורר בכתובת אליה נשלחו מכתבי ההתראה הנטענים. יתרה מכך, בשיחת הצירוף צויינה הכתובת של הדירה הנרכשת של המנוח למגורים, אך חברת הביטוח שלחה את המכתבים רק לכתובת שנמסרה במועד ההצטרפות.
גם ביחס לטענה כי נשלחו למנוח מסרונים על ידי הסוכנות ביטוח, הרי קובע בית המשפט כי לא הוכח על ידי חברת הביטוח כי ההודעות אכן נשלחו למספר הטלפון הפעיל שהיה ברשות המנוח ועדות נציגת סוכנות הביטוח מובילה למסקנה כי מספר הטלפון לא היה תקין, שכן מיד לאחר המשלוח נשלחה הודעה "מספר הטלפון לא תקין", דבר המחזק את המסקנה שגם המסרונים מטעם הסוכנות ביטוח, לא הגיעו לידיו.
ריבית עונשית
בנוסף, פוליסה נוספת שהיתה פעילה אצל חברת הביטוח על שם המנוח המשיכה להיות משולמת ללא פיגורים מאותו חשבון בנק של המנוח וככל הנראה הסיבה להפסקת תשלום הפרמיות בפוליסה נשוא התביעה נבע מחסימת כרטיס האשראי עקב שימוש חורג, דבר שהוסדר על ידי המנוח, אך הוראת הקבע לחברת הביטוח לא חודשה. כל זה מלמד כי הפסקת התשלומים נבעה מסיבה טכנית וכי הודעה למנוח היתה מונעת את כל המקרה.
ביחס להטלת ריבית עונשית קובע בית המשפט כי חרף קבלת התביעה אין מקום לריבית עונשית בנסיבות העניין, הואיל והיו נסיונות של חברת הביטוח לפנות למנוח, על אף שנקבע שאינם מספקים, לצורך יידוע המנוח על אי התשלום וביטול הפוליסה, ולא ניתן לייחס לחברת הביטוח חוסר תום לב בדחיית התביעה.
בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.
הכותב הינו מומחה לתביעות ביטוח ויועמ"ש הלשכה.
