על אופן הגדרת "אלמנת פנסיונר"

מסוגייה שנידונה בבית המשפט נלמד באילו מקרים זכאים בן או בת הזוג של מנוח לקבל תגמולים מקרן הפנסיה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

השבוע נערכו בחינות רשות שוק ההון ומאות מתמחים צעירים וסטודנטים צבאו על מסדרונות גימנסיה הרצליה בתל אביב, מתוחים ונרגשים לקראת מבחני הרשות לקראת קבלת הרישיון הנכסף. אך כאן עלי להדגיש, סיום הלימודים והוצאת הרישיון אין בו די – על סוכן הביטוח להמשיך ללמוד ולהתמקצע מידי יום ביומו, עולם הידע המקצועי של סוכן הביטוח הוא נרחב ומשתנה ומצריך למידה אינטנסיבית, בין אם לאור חידושי פסיקת בתי המשפט/שינוי חקיקה ובין אם בהוראות הרגולציה, כפי שראינו השבוע כאשר פורסמה טיוטת הרפורמה בתחום התשלומים לקופות הגמל וממשק המעסיקים.

השבוע נלמד על אופן הגדרת "אלמנת פנסיונר". במקרה שניתן במהלך החודש האחרון, דובר על גברת אשר ביקשה לקבל תגמולים מקרן הפנסיה כאלמנת המנוח הפנסיונר.

עו"ד בן אברהם | צילום: גיא קרן

 

המנוח, אשר נולד באוקטובר 1931, היה עמית בקרן משנת 1997 ועד לפטירתו בחודש אפריל 2019. התובעת, ילידת 1929, התחתנה עם המנוח בשנת 1967 והיתה נשואה לו עד פטירתו, אלא שבשנת 2011, חדלו לגור ביחד. הם חתמו על הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין, לפיו הם לא יתגרשו אך הם לא ימשיכו לגור ביחד. הם ערכו הפרדה רכושית והמנוח היה מעביר לתובעת מידי חודש מחצית מפנסיית הזקנה של קרן הפנסיה. התביעה לקצבת שאירי פנסיונר נדחתה על ידי קרן הפנסיה ועל כך הוגשה התביעה המשפטית לעניין ניתוח הגדרת "אלמנת פנסיונר" בתקנון הרלוונטי:

"בת זוג של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה: 1. הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר; 2. לענין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חוייב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת".

בית הדין קבע שאין עוררין כי התובעת היא אשתו של הפנסיונר, אך האם היא התגוררה עימו במשך שנה לפני שנפטר? בית הדין בוחן את סוגיית המגורים המשותפים שהרי מכך נגזרת ההנחה כי עם הפטירה נוצרת פגיעה כלכלית בתובעת, אשר מצדיקה את התמיכה הכלכלית בה במסגרת קצבת השארים. אמנם התובעת לא התגוררה עם המנוח החל משנת 2011, אך הדרישה האמורה איננה בחינה טכנית וצרה אלא יש לבחון את הקשר בין בני הזוג בהתאם לנסיבות. שהרי יש אילוצים, למשל רפואיים, אשר בהם לא מתגוררים בני הזוג יחדיו.

במקרה זה מוסיף בית הדין יש לזכור כי המנוח והתובעת הפסיקו להתגורר תחת קורת גג אחת, כאשר התובעת היתה בת 83 והמנוח היה בן 81. זאת, לאחר שהתגוררו תחת קורת גג אחת מאז נישואיהם בשנת 1967 ועד 2011. התובעת, שלא העידה במשפט, לאור מצבה הרפואי, טענה כי הסיבה להפסקת המגורים היתה מצבו הרפואי של המנוח שחייב אותו לעבור בדיור מוגן והעובדה שהיא לא יכלה לטפל בו, אלא שקובע בית הדין כי התובעת לא הוכיחה טענה זו או קיומו של אילוץ אובייקטיבי שהוביל למצב שמנע מהם להתגורר ביחד.

לצורך הגדרת האלמנה ועל פי התקנון יש לבחון את פסק הדין אשר חייב את המנוח לשלם את מזונות התובעת, שכן פסק הדין משקף תמיכה כלכלית של המנוח אשר הופסקה עם פטירתו ומצדיקה את קצבת השארים לאלמנה (התובעת), גם אם לא התגוררה עימו.

בית הדין קובע כי אכן הוכח בדיון כי המנוח קיים את פסק הדין כלשונו. שם נקבע כי המנוח ישלם: "50% מהפנסיה שהוא מקבל וזאת לכל ימי חייה".

ניתן לראות, מוסיף בית הדין, כי מדובר בתשלומים שהמנוח מתחייב לשלם לתובעת, לאורך כל חייה. אולם, בכך לא די, יש לבחון האם אכן עמדו הצדדים בהסכם, בהתנהגותם, ולא הביאו לביטול של חובת תשלום המזונות. עפ"י דוחות חשבון הבנק ניתן היה לראות כי המנוח העביר מידי חודש, תשלום חודשי בהוראת קבע והדבר מחזק את המסקנה לקיום ההתחייבות בפסק הדין למזונות התובעת.

לכן מסכם בית הדין, כי התובעת היא אלמנת פנסיונר, ויש לשלם לה את קצבת שארים. בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email