מבוטח שהחזיק במספר פוליסות קצבה בחברת הביטוח נטל הלוואה בסך 455 אלף ש"ח כנגד הכספים אשר נצברו בפוליסות ברשותו, אלא שהמבוטח לא השיב את כספי ההלוואה. לאחר שחלפו יותר מ-7 שנים ממועד ההלוואה, קיזזה חברת הביטוח את החוב מהכספים הצבורים על שם המבוטח אצלה. סכום הפדיון שבוצע לצורך השבת ההלוואה הינו סך של 1,444,000 ש״ח, ולרשויות המס הועבר סך של כ-675 אלף ש״ח.
המבוטח פנה לבית הדין לעבודה בדרישה לחייב את חברת הביטוח להחזיר לידיו את המס אשר שולם עקב פרעון ההלוואות מכספי הפוליסות. המבוטח טען כי קיזוז ההלוואה נעשה שלא בתום לב, ללא ידיעתו ומבלי שנאמר לו כי הוא רשאי לבצע תיאום מס או להקטין את חבות המס. המבוטח אף הוסיף כי חברת הביטוח, בפעולת הקיזוז, פעלה בניגוד לחוזר מס הכנסה לפיו רק עובד שבחר ברצף קצבה רשאי לחזור בו מבחירתו זו.
בית המשפט מציין כי המבוטח נטל הלוואה ולא פעל על פי תנאיה ולא החזיר את ההלוואה במשך שנים ארוכות. גם לשיטת המבוטח, מוסיף בית הדין, ההלוואה היתה אמורה להיות מוחזרת תוך 5 שנים. הוא ביקש הלוואת גישור במסגרת שעבוד הכספים הנמצאים בפוליסה והכספים הם על חשבון פיצויים בפוליסת ביטוח מנהלים.
פדיון פוליסות
חברת הביטוח שלחה למבוטח נספח הלוואה עם תנאים שונים ממה שביקש המבוטח, ובהם לא צויין כי מדובר על הלוואת גישור או כי הריבית תשולם מכספי הפיצוים אחת לשנה. התנאים אותם העבירה חברת הביטוח למבוטח התייחסו להלוואה למשך 4 שנים על פי לוח סילוקין אשר צורף וכן צוין במכתב כי אם לדעת המבוטח יש לתקן נתון מהנתונים המצויינים במכתב תנאי ההלוואה, יש להודיע על כך לחברת הביטוח.
בית המשפט מציין כי הואיל והמבוטח קיבל את כספי ההלוואה ולא מחה על התנאים שנשלחו אליו, הרי שיש לראות בו כמי שהסכים לתנאי ההלוואה שנקבעו על ידי חברת הביטוח. במהלך תקופת ההלוואה אישרה חברת הביטוח דחייה נוספת בתשלומים על פי ההסכמים ביניהם אלא שגם לאחר הדחיה, לא שילם המבוטח את תשלומי ההלוואה.
בטופסי ההלוואה נאמר מפורשות כי אם המבוטח לא ישלם את התשלומים עליהם התחייב במסגרת החזר ההלוואה תהא החברה זכאית לנכות את יתרת החוב בגין ההלוואה שטרם סולקה, לרבות מס במקור על תשלום שלא כדין בהתאם לתקנות מס הכנסה והכל על פי שיקול דעת החברה. סעיף זה לא נמחק ולא שונה על ידי המבוטח ומכאן קובע בית הדין כי מקום בו המבוטח לא שילם דבר לפרעון ההלוואה, חברת הביטוח רשאית לנכות את מלוא יתרת חוב ההלוואה על ידי פדיון הפוליסות.
חזרה מרצף קצבה
ביחס לטענת המבוטח בדבר חוזר רשות המיסים בנושא חזרה מרצף קצבה, וטענתו כי ביקש לייעד את הכספי פיצויים שנותרו בפוליסות לרצף קצבה, ומשכך חברת הביטוח לא יכולה לפעול לקיזוז באופן חד צדדי המנוגד לרצונו לרצף קצבה, קובע בית המשפט כי לא ניתן לאחוז במקל משני קצותיו. לא ניתן מצד אחד לקבל הלוואה ולא להחזירה ומצד שני לטעון כנגד קיזוז ההלוואה על ידי חברת הביטוח, במסגרת פעילותה על פי הוראה חוזית מפורשת בהסכם ההלוואה.
חוזר רשות המיסים (חוזר 3/2011 אשר פורסם במאי 2011) מטפל בעניין "אופן הטיפול בחרטה מרצף קצבה לפי סעיף 9(7א)(ז) לפקודה". בית המשפט מבהיר כי "החוזר עוסק בבקשתו של הנישום, העובד הפורש, ובאופן הטיפול של רשות המסים בבקשה זו. החוזר אינו עוסק ביחסי חברת הביטוח והמבוטח ואין בו כל התייחסות למצבים ספציפיים כגון מקרים של הלוואות כנגד כספים שנצברו בפוליסות״.
עוד מוסיף בית המשפט כי לו היה המבוטח עומד בתנאי הההלוואה המקוריים הרי שכבר שנה בטרם נכנס החוזר לתוקף הוא היה פורע את סכום ההלוואה לחברת הביטוח.
בית המשפט מציין כי חברת הביטוח לא מיהרה לפדות את הפוליסות, אלא ביקשה לאורך התקופה להסדיר את החוב, אלא שהדבר לא קרה ומשכך חוזה ההלווואה כלל הוראה מפורשת המאפשרת לחברת הביטוח לבצע פדיון כנגד יתרת חוב ההלוואה. קל וחומר במצב בו המבוטח לא פרע את ההלוואה במשך שנים חרף פניות חברת הביטוח אליו מספר פעמים להסדרת החוב. לכן לא נפל כל פגם בהתנהלות חברת הביטוח והתביעה כנגדה נדחתה.
בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסקה דין.
הכותב הינו מומחה לתביעות ביטוח ויועמ״ש הלשכה
