על המיסים שמאחורי תגמולי הביטוח והקצבאות

מסוגייה שנידונה בבית המשפט נלמד על החשיבות של נושא המיסים; וגם: על מי מוטלת האחריות במקרה של תביעה לפיצוי בגין הורדת מס גבוה מדיי
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

את חודש החגים האחרון זכיתי לבלות עם משפחתי בערש לידתה של האומה האמריקאית. טיול לא שיגרתי, בחוף המזרחי של ארה"ב, למדינות שלא שגורות על לשונם של הישראלים המבקרים ביבשת. במסגרת הטיול הובילנו הסבאורבן לעיר פילדלפיה (במדינת פנסילבניה) ושם זכינו "להכיר" את אחד האבות המייסדים, בנג'ימין פרנקלין (אשר את דמותו אנו מכירים מדיוקנו המתנוסס על שטר ה־100 דולר).

פרנקלין, אשר היה מושל פילדלפיה הוציא תחת ידיו פתגמים שונים ויפים – על אחד מהם אבקש להתעכב השבוע. הפתגם הוא "בעולם הזה לא קיים דבר ודאי, מלבד מוות ומיסים". אז על תביעות פטירה ומוות לא נדון, אך כן נדבר על העובדה שעל תגמולי ביטוח שונים/קצבאות, המבוטחים נדרשים לשלם מיסים.

עו"ד בן אברהם | צילום: גיא קרן

אגב, נושא המיסים הוא דבר שתמיד כדאי להסביר ללקוחות, אפילו במעמד ההצעה לביטוח, כדי שיבינו כי קיימים תגמולי ביטוח שהם אינם מסוג פיצוי בסכום נטו, אלא מדובר בתגמולי ביטוח בסכומי ברוטו לפני מס. אני אגב זוכר מקרים מעברי כמנהל תביעות, בהם פנו אלי מבוטחים מופתעים שגילו כי נוכו להם מיסים מתשלומי האכ"ע, באופן אשר קיצץ בכמעט 50% את הקצבה החודשית, ממנה הם התפרנסו, בתקופת אובדן הכושר, ונאלצתי להבהיר להם כי עליהם לפנות לרשויות המס.

השבוע אדבר על עמית בקרן פנסיה שטען כי קרן הפנסיה מנכה תשלומי מס הכנסה עודפים ביחס לקצבה החודשית שהוא מקבל (קצבת הזקנה) ועל כך הוא הגיש את תביעתו לבית הדין לעבודה בדרישה להשבת הכספים ששולמו ביתר.

קרן הפנסיה, ביקשה למחוק את התביעה מהנימוק כי כל סוגייה של מיסוי יש להסדיר מול רשות המיסים והקרן אינה הגורם אליו יש לבוא בטענות ביחס לשיעור המס. הקרן הוסיפה כי החל ממרץ 2017 היא מקבלת עדכונים אוטומטיים מרשויות מס הכנסה ביחס לאישור המס שיש לנכות לעמיתי הקרן המקבלים קצבה. במהלך יולי 2017 היא קיבלה עדכון על פטור ממס עד לסך של 330 שקל שנתי ומעל לסכום זה היא ניכתה מס, ובהתאם להוראות אלו היא פעלה, הכל כאמור, על פי הנחיות פקיד השומה אשר נמסרו לה. ביחס לשנים 2018־2019 , לא נוכה מס בהתאם להנחיות פקיד השומה כאמור, מפאת העובדה שהתשלומים ששולמו לעמית, לא הגיעו לסף הנדרש, אשר מעבר להם יבוצע ניכוי המס.

בנוסף שבה והדגישה הקרן, כי כאמור, כל טענה על גביית מיסים יש להפנות לפקיד השומה ולהסדירה מולו. לעמית יש אפשרות לפנות תוך 30 ימים מיום המצאת השומה ולהגיש השגה וזאת בהתאם להוראת סעיף 150 (א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. עוד נטען כי אם קיימת גביית מס ביתר הרי שעל פי סעיף 160 לפקודת מס הכנסה יש לפנות לפקיד השומה ולבקש חזרה את הכספים שהעמית ששילם ביתר. רשות המיסים אשר צורפה לתביעה, הגישה עמדה לפיה אכן נוכה לעמית מס ביתר ביחס לשנת 2017, וכי בהתאם לסעיף 160, עליו לפנות בבקשה להחזר הכספים שנוכו ביתר.

לנוחיות הקריאה אצרף את נוסח הסעיף כדלקמן: "הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה, כי אדם שילם מס לשנת מס פלונית – בין דרך ניכוי ובין בדרך אחרת – יתר על הסכום שהוא חייב בו והדו"ח לאותה שנה הוגש לא יאוחר מתום שש שנים אחריה, יהא אותו אדם זכאי, תוך שנה מיום שנערכה השומה שבה נקבע הסכום היתר או תוך שנתיים לאחר תום שנת המס שבה שולם המס, הכל לפי המאוחר יותר, שיוחזר לו תשלום היתר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159 א(א) מתום שנת המס שלגביה הוגש הדו"ח או מיום התשלום, לפי המאוחר, ועד ליום ההחזר".

בית הדין קובע כי אכן התביעה היתה צריכה להיות מוגשת כנגד רשויות המס ולא כנגד קרן הפנסיה, שכן כספי העמית, נמצאים בידי רשויות מס הכנסה ולא ברשות קרן הפנסיה, הקרן לא ניכתה את הכספים בזדון, אלא פעלה בהתאם להוראות שקיבלה ממס הכנסה או לכל הפחות, כפי שהבינה אותם. לכן בית הדין מוחק את התביעה כנגד קרן הפנסיה ושולח את העמית לבקש השבה ממס הכנסה ישירות.

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email