על התיישנות מקוצרת בביטוח וחובת חברת הביטוח לעדכן על כך

סוגיה שנידונה בבית המשפט בוחנת את החשיבות של חוק ההתיישנות בתביעת חברת ביטוח על אירוע שקרה לפני מספר שנים

חוק “חוזה הביטוח” קובע כי התיישנות על פי פוליסת ביטוח תתיישן לאחר שלוש שנים ממועד האירוע. אולם עם השנים, הקל המחוקק את משך ההתיישנות בתביעות הנובעות ממחלה או נכות וקבע כי ההתיישנות תחל מהיום שקמה למבוטח הזכות: “תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח”, כך לשון החוק.

ההתיישנות תחל מהיום שקמה למבוטח הזכות | צילום: Shutterstock

אלא שעדיין אנו עדים לתביעות שנדחות על ידי בית המשפט עקב חוסר המודעות של המבוטחים לפרקי הזמן המקוצרים וההבנה השגויה כי תביעות ביטוח כפופות לדיני ההתיישנות הכלליים. במקרה עליו אספר השבוע, התובע טען כי בתביעתו כי בחודש דצמבר 2015 פגע ברק בביתו וכתוצאה מכך נגרם לו נזק למכשירי החשמל, בין היתר, המקפיא הפסיק לעבוד וטכנאי שהגיע קבע שיש להחליף מדחס בעלות של 2,500 שקל. חברת הביטוח שלחה שמאי שאישר את החלפת המדחס, אלא שהתברר כי קיימת בעיה בהחלפה. התובע פנה לחברת הביטוח אך במשך שנה לא זכה למענה, לכן הוא קנה מקפיא חדש וכן מוצרי חשמל נוספים. התובע הוסיף כי לאחר שפנה באינספור שיחות קיבל המחאה בסך של 1,545 שקל בלבד אך ההמחאה הוחזרה לחברת הביטוח. התובע מבקש לחייב את חברת הביטוח בעלות המקפיא והמקרר בסך 20,500 שקל, מתקן מים בסך 1,150 שקל, מיקרוגל בסך 650 שקל, מערכת סולר בסך 3,800 שקל ועוגמת נפש בסך 2,000 שקל. התובע צירף התכתבויות של סוכנות הביטוח, חשבונית מס בסך 20,500 שקל וצילום שיק בסך 1,545.48 שקל.

חברת הביטוח, הגישה כתב הגנה וביקשה לדחות את התביעה בעילת התיישנות שכן התביעה הינה על בסיס פוליסת דירה ומאחר והאירוע אירע בדצמבר 2015 והתביעה הוגשה בינואר 2019, הרי שחלפו שלוש שנים מיום קרות האירוע. בנוסף, טענה חברת הביטוח ששילמה את כל נזקיו של התובע על פי חוות דעת שמאי בניכוי השתתפות עצמית.

בדיון שנערך בבית המשפט העיד התובע כי אכן קיבל המחאה מחברת הביטוח במאי 2017, במשרד סוכנות הביטוח וכי חשב שההתיישנות היא שבע שנים. חברת הביטוח הציגה את הודעת התשלום החלקית שם מפורטת פסקת התיישנות וגם צוין שם מרוץ התיישנות ביחס לתביעה, אלא שהתובע טען כי קיבל רק את ההמחאה במשרד סוכנות הביטוח. בית המשפט קובע כי בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, שפורט ברישא למאמר, ההתיישנות הינה שלוש שנים ממועד האירוע. בהודעת התשלום החלקי צוין כי קיימת התיישנות והמסמך נשלח עם העתק לסוכן הביטוח, כאשר התובע מאשר שקיבל מהסוכן את ההמחאה. העובדה כי ההמחאה התקבלה אצל התובע או סוכנת הביטוח, יש בה כדי להוכיח כי גם הודעת התשלום החלקי הכוללת את פסקת ההתיישנות התקבלה אצלם.

על כן, מסכם בית המשפט מאחר והאירוע נשוא התביעה אירע בחודש דצמבר 2015 ומאחר והתביעה הוגשה רק בינואר 2019, קרי בחלוף תקופת ההתיישנות של שלוש שנים, הוא מקבל את טענת חברת הביטוח כי התביעה התיישנה ודינה להידחות.

לסיום אבקש להביא לידיעתכם את הוראת חוזר הרגולציה מטעם רשות שוק ההון ביחס להנחיות המוטלות על חברות הביטוח בנוגע ליישוב תביעות שם נקבע מפורשות: “בהודעת תשלום, הודעת תשלום חלקי, הודעת דחייה והודעת המשך בירור ראשונה – תכלול פסקה אשר בה תצוין בהבלטה מיוחדת תקופת התיישנות התביעה בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות, וכן יצוין כי ככלל, הגשת התביעה לגוף מוסדי, אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות וכי רק הגשת תביעה לבית משפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות”.

הכותב הינו היועץ המשפטי של לשכת סוכני ביטוח