על יורשים, מוטבים ומה שביניהם

מהי המשמעות כאשר יש צוואה אשר מתגלה לאחר מותו של המבוטח, ובצוואה רשומים נהנים אחרים שאינם המוטבים הנקובים בפוליסה?

פעמים רבות מצוי הלקוח בעת מילוי הצעה לביטוח בדילמה, האם להתחיל למלא מוטבים, להיזכר בתעודות הזהות של הילדים ובן/בת הזוג, או פשוט לרשום "יורשיי החוקיים" ובכך להמשיך הלאה לטופס הצהרת הבריאות.

המשמעות של רישום המוטבים, הינה לרוב חסכון בזמן, שהרי סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי פוליסות הביטוח מוחרגות מהעיזבון (וכלשון הסעיף: "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם, על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון"). ולכן, כלל האצבע הוא – המוטבים יגברו על היורשים, ומשכך כדאי להקפיד לקבוע את המוטבים לכל פוליסה כדי לחסוך המתנה לקבלת צו ירושה, הליך, שלעיתים, עלול להיות ארוך ומייגע, רצוף התנגדויות ודיונים שונים. אבל, מהי המשמעות כאשר יש צוואה אשר מתגלה לאחר מותו של המבוטח, ובצוואה רשומים נהנים אחרים שאינם המוטבים הנקובים בפוליסה? כיצד יבחן בית המשפט את המקרה ולטובת מי יפסוק – האם לנהנים על פי הצוואה? או למוטבים הרשומים? בנוסף, עולה השאלה האם הצוואה מתנה על סעיף 147 לחוק הירושה? ואם לא די בכך, מה יקרה אם הגוף המוסדי כבר שילם את הכסף למוטבים? מה גורל הכספים?

עו"ד בן אברהם | צילום: גיא קרן

במקרה שנדון השנה בבית המשפט נדון מקרה בו מבוטח הוריש בצוואתו את כל רכושו לרבות הכספים בפוליסות הביטוח/בתי השקעות, לשני נהנים. אלא שבינתיים אחד הנהנים שהיה מוטב בפוליסת חסכון, פנה לגוף המוסדי וקיבל את כספי הפדיון שהיו בפוליסה בטרם אושרה הצוואה. הואיל והוא סירב לחלוק את מחצית הסכום עם הנהנה השני, פנה זה לבית המשפט בדרישה לחייבו לשלם לו את מחצית הסכום.

בית המשפט, לאחר שעיין בצוואה, מגיעה להבנה כי המנוח התכוון לחלק באופן שווה את הכספים בין שני הנהנים לרבות בפוליסות הביטוח. המנוח אף מציין כי כל הוראה אחרת שניתנה בניגוד לאמור בצוואה בטלה ,דבר המהווה לדעת בית המשפט הוראה (מאוחרת) על שינוי מוטבים, לפיכך קובע בית המשפט כי אומד דעתו של המנוח ברור ונהיר ומשכך הצוואה חלה גם על הכספים בפוליסות.

כעת פנה בית המשפט לבחון האם בכלל ניתן להתייחס להוראה שניתנה לאחר מותו של המבוטח והאם ניתן לבצע שינוי מוטבים לאחר מות המבוטח. בית המשפט מסיק מנוסח הפוליסה נשוא התביעה, כי המבוטח רשאי לשנות מוטבים בכל עת, לרבות בהודעה לאחר מותו ומכאן שהשינוי באמצעות הצוואה שריר וקיים, יתרה מכך מחדד בית המשפט כי יש לכבד את רצון המנוח ואין מקום לסכל את בקשתו רק מפאת שיקולים פרוצדורליים, עם זאת הואיל והגוף המוסדי שילם את הכסף למוטב, אין מקום לחייבו בשנית בתשלום, שהרי בתנאי הפוליסה נאמר מפורשות: "שילמה החברה את הסכום המגיע למוטב הרשום בפוליסה, בטרם נרשם בה אחר כמוטב במקומו, בין על פי הוראה בכתב של בעל הפוליסה ובין על פי צוואה המקוימת או צו ירושה שניתן על ידי בית משפט מוסמך, המורה על תשלום לאחר, תהא החברה משוחררת מכל חבות כלפי אותו אחר וכלפי עיזבון בעל הפוליסה וכל מי שיבוא במקומו", ולכן קובע בית המשפט כי על הנהנה אשר קיבל את מלוא התשלום מהגוף המוסדי, להשיב מחציתו לנהנה השני )התובע(, קל וחומר לנוכח העובדה שהוא לא המתין לקבלת צו קיום הצוואה.

כאמור, במקרה זה ולאור האמירה המפורשת של המנוח בצוואתו, קיבל בית המשפט את אומד דעתו, חרף העובדה שהצוואה שינתה את זהות המוטבים לאחר מותו, והורה למוטב להשיב מחצית מהסכום שכבר מצוי בידיו. מאליו מובן כי מדובר על מקרה יחיד מבין מכלול של מקרים המונחים לפתחו של בית המשפט ובכל מקרה נדרשת בדיקה פרטנית של הנסיבות.

הכותב הוא היועץ המשפטי ללשכת סוכני ביטוח