על כספי פנסיה, מצב בריאותי סבוך ויורשים שלא פעלו בזמן

השבוע אבקש לספר על פסק דין שעושה צדק עם מקרה מאוד חריג. מדובר בתביעה של ארבעת ילדיו של עמית אשר נפטר. היורשים ביקשו לפדות את הכספים מקרן הפנסיה כסכום הוני חד פעמי אך נדחו, ומכאן התביעה. במהלך דצמבר 2012 אושפז העמית במצב סיעודי קשה. החל מחודש ינואר 2013, עת הגיע העמית לגיל 67, הוא היה זכאי לקצבת זקנה מקרן הפנסיה או לחילופין משיכת הכספים הצבורים תוך 60 יום כסכום הוני חד פעמי. לאור מצבו של העמית, הוא נפטר 58 ימים לאחר הגיעו לגיל פרישה והותיר אלמנה וארבעה ילדים בגירים. האלמנה, עברה בשנת 1999 תאונת דרכים והיתה במצב וגטטיבי (“צמח”) מיום התאונה עד פטירתה
בשנת 2014 .

לאחר הפטירה פנו היורשים בבקשה למשוך את הכספים, בהתאם להנחיית נציגת הקרן, אך כחודש לאחר מכן נתקבלה תשובת הקרן כי הואיל וניתן היה לקבל קצבת שארים במועד פטירתו של העמית לא ניתן למשוך את הכספים. היורשים טענו שהטענה אינה הגיונית, הרי העמית במצבו הסיעודי לא יכול היה למשוך את הכספים והאלמנה במצבה הרפואי גם היא לא יכלה לבקש דבר, ולכן לא יתכן שכל הכסף שצבר העמית ישאר בקופת הקרן. יתרה מכך, לטענת היורשים, העמית עמד בכל הדרישות למשיכה החד פעמית למעט העובדה שלא הגיש טופס בקשה למשיכה, ומוסכם כי מדובר על טופס טכני.

לכן, כל עוד לא חלפו 60 הימים, היתה לעמית הזכות למשוך את הכספים, אך הוא מת יומיים קודם לחלוף מועד זה. יתרה מכך בין שלל הטענות, במהלך ההליך, טענו היורשים כי הקרן לא עמדה בחובתה לשלוח לעמית מסמך מפורט המפרט את זכויותיו.

הקרן השיבה כי במועד הפטירה העמית הותיר שאירה ולכן היורשים לא זכאים לתשלום. יתרה מכך, העמית היה לא כשיר כבר מאוגוסט 2012, ולכן היה ליורשים זמן רב למנות אפוטרופוס. כמו כן, לא היה מקום לשיקולים של המנעות מקבלת קצבת שארים מתוך ידיעה שימיה של האלמנה ספורים על מנת לקבל סכום חד פעמי גבוה לידי היורשים.

בנוסף, על פי עמדת הרגולטור, הפרשנות לפיה פנסיונר יוגדר כך רק לאחר שתשולם בפועל קצבת זקנה עבורו – פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד בנושא פנסיה ותכלית התקנון האחיד. התקנון לא מאפשר זכאות למשיכה הונית של היורשים ועל כן הם לא זכאים לסעד המבוקש, והקרן מחוייבת לפעול על פי התקנון בלבד.

אז האם זכאים היורשים לקבל את הכספים אותם צבר העמית כסכום חד פעמי, בשעה שהוא עצמו לא יכול היה, רפואית וקוגניטיבית, להורות לקרן על פדיון הכספים במהלך 60 הימים שלאחר הגעתו לגיל פרישה?

חובת היידוע

בית הדין קובע כי על פי ההלכה הפסוקה: “זכויות התובע, כמו יתר מבוטחי הקרן, תלויות בהוראות התקנון אשר היו בתוקף במועד קרות האירוע המזכה”, על פי התקנון הרלוונטי למועדי המקרה, ותקנון קרן הפנסיה הוא הקובע את מערכת היחסים וזכויות הצדדים. כל סטייה של קרן הפנסיה מהתקנון פוגעת פגיעה אסורה בכלל עמיתי הקרן, שכן תוביל ליחס שונה בין העמיתים ולהפרת חובת הנאמנות של קרן הפנסיה כלפי עמיתיה. מוסיף בית הדין וקובע כי לא יכולה להיות מחלוקת באשר לעצם קיומה של שאירה לעמית בעת פטירתו ולכן צודקת הקרן בטענותיה באשר להיעדר הזכאות למשיכת הכספים לאחר פטירתו של העמית.

יחד עם זאת, קובע בית הדין: ב־60 הימים שבין מועד זכאות העמית לקבלת קצבת זקנה, במהלכם יכול היה להגיש בקשה למשיכת הכספים בעודו בחיים – בנקודה זו לא מקבל בית הדין את עמדת הקרן, שהרי גם בעדות נציגת הקרן היא ציינה כי העמית יכל במהלך 60 הימים למשוך את הכסף בסכום חד פעמי.

בנסיבות הספציפיות של המקרה שלפנינו, לא הוגן יהיה, לדעת בית הדין, לשלול את כספי הפנסיה של המנוח, שהיה על ערש דווי בתקופה כה קריטית, קל וחומר שהקרן לא העבירה למנוח או לשאריו תשלום כלשהו ואין מדובר על נסיון להשיא תשואה מהקרן, כי אם מצב בו העמית וכן יורשיו לא יכלו לדעת על האפשרויות העומדות מולם. אמנם לא ניתן להכנס לנעליו של המנוח ולנבא את רצונותיו, אך סביר כי אדם על ערש דווי, היה מבקש למשוך את הכספים אילו ידע את זכויותיו.

בית הדין מוסיף כי יתכן שהיורשים התרשלו בכך שלא מינו אפוטרופוס, ועדיין אין מקום להשליך את סכומי הפנסיה הגבוהים שצבר העמית, רק בשל הטענה שלו היו פונים היורשים לקרן, הם היו לומדים על זכויותיו במהלך 60 הימים שלאחר הגעתו לגיל פרישה. יתרה מכך, הקרן הפרה את חובתה ליידע את העמית על זכויותיו, מדובר על הפרה של חובת הגילוי והנאמנות המוגברת החלה על הקרן והפרה זו מעניקה ליורשים את הסעד המבוקש.

ומסכם בית הדין: “בנימה אישית, אותה רואים אנו לנכון לציין בהליך זה באופן חריג, תפקידנו כשופטים להגיע לתוצאה צודקת והוגנת כלפי כל המעורבים. במקרה דנן ובנסיבות המתוארות לעיל, לטעמינו, התוצאה הצודקת היא קבלת התביעה והעברת הכספים שנצברו לטובת המנוח ליורשיו”.

בשלב זה לא ידוע אם הקרן תבחר להגיש ערעור על פסק הדין, ועל אף שהח”מ נוטה להניח שכנראה יוגש ערעור שכזה, עדיין אין ספק שיש להעריך ולהוקיר את בית הדין על האומץ השיפוטי להביא לתוצאה צודקת ליורשים על הנסיבות הקשות של פטירת הוריהם.