על מי מוטלת החובה לפצות הולך רגל שנפגע בתאונת דרכים?

בית המשפט דן בשאלה האם קרנית נחשבת למבטח לעניין פיצויי הולך רגל כאשר מעורבים בתאונה מספר רכבים
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

ביטוח חובה, תכליתו תשלום פיצוי למי שנגרמו לו נזקי גוף בתאונת דרכים כהגדרתם בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד). בחוק נקבע כי כאשר הולך רגל נפגע בתאונת דרכים בה מעורבים מספר כלי רכב, הם ישתתפו בפיצוי הולך הרגל בחלקים שווים, וזו לשון החוק:

"נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לעניין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע".

עו"ד בן אברהם | צילום: גיא קרן

השאלה שעלתה לדיון הינה כיצד מחלקים את ההשתתפות בפיצוי כאשר מדובר על תאונת דרכים בה מעורבים שני כלי רכב ונפגע הולך רגל, אך לאחד מכלי הרכב אין ביטוח חובה. האם קרנית תשלם את מחצית הפיצוי להולך הרגל ובכך תשתתף בהוצאות הפיצוי יחד עם חברת הביטוח?

ביחד ולחוד

במהלך חודש מאי 2008 נפגעה הולכת רגל בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב וקטנוע. הרכב היה מבוטח בביטוח חובה, ואילו לקטנוע לא היה ביטוח.

בית המשפט השלום קבע כי מדובר על תאונת דרכים ושני הנוהגים אחראים ביחד ולחוד על פי סעיף 3(ב) לפיצוי הולכת הרגל. עם זאת, מאחר ולנהג הקטנוע אין ביטוח חובה בתוקף, אזי רק מבטחת הרכב תישא במלוא הפיצוי ואלו קרנית פטורה הואיל ועל פי חוק הפלת"ד אם יש לנפגע יכולת לקבל פיצוי מאת חברת ביטוח, אין עילה לנפגע לקבלת פיצוי מטעם קרנית.

חברת הביטוח, אשר הבינה כי כעת עליה לשלם את מלוא הפיצוי להולכת הרגל, ערערה למחוזי, אלא שבית המשפט המחוזי דחה בדעת רוב את הערעור, כאשר דעת המיעוט קבעה כי יש מקום לחייב את קרנית לנוכח העובדה כי מדובר על אחריות מוחלטת המחייבת הטלת אחריות על האחראים לתאונה לפי חלקם ואין מקום לפטור את קרנית מהשתתפות בפיצוי.

על בסיס עמדת דעת המיעוט הוגש ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי קרנית נכנסת בנעלי נהג הרכב נעדר ביטוח חובה ועליה להשתתף בפיצוי הולכת הרגל, שכן החוק לא פטר אותה מפורשות מאי השתתפות בפיצוי בתאונה מעורבת.

שני תנאים מצטברים

בית המשפט העליון אשר דן בסוגיה, קובע כי בחוק הפלת"ד נקבעו הדרישות בהן ניתן לקבל פיצוי מקרנית והן יחולו כאשר קיימים שני תנאים מצטברים:

שהנפגע זכאי לפיצויים לפי החוק; ושאין בידו לתבוע פיצויים מידי חברת ביטוח. כלומר, כאשר יש מבטח שניתן להפרע ממנו, קרנית לא תכנס כלל לתמונה. קל וחומר, כאשר ביחס לנפגע הולך רגל נקבע בחוק הפלת"ד כי הוא רשאי להגיש את תביעתו "ביחד ולחוד" כלפי כלל הנהגים על פי בחירתו בלבד.

בית המשפט מוסיף כי מהותה של קרנית הינה סוציאלית, לאפשר פיצוי כספי לנפגע תמים שאין לו ממי להפרע, אך לא על מנת לאפשר לחברת ביטוח לבקש השתתפות בנזק עליו היא שילמה, שכן קרנית איננה נכנסת בנעליו של הנהג הפוגע, אלא ההיפך, לרוב קרנית היא זו שתפעל על פי חוק הפלת"ד בתביעת שיבוב כלפי הנהג חסר הביטוח. 

בית המשפט העליון מתייחס לטענה לפיה הפטור לקרנית מפיצוי הולך הרגל במקרים של תאונות מרובות רכבים יפגע בהרתעה, ומבהיר כי הוא דוחה טענה זו הואיל וחברת הביטוח רשאית לפנות בשיבוב כלפי הנוהג ברכב או הבעלים של הרכב נעדר הביטוח, כך שכוחה של ההרתעה לא נפגע.

לסיום, בהתאם לפסיקות בתי המשפט והספרות המשפטית קובע בית המשפט העליון כי כאשר יש מספר כלי רכב מעורבים, אך קיימת חברת ביטוח אחת לפחות שהולך רגל יכול להפרע ממנה, קרנית לא תשתתף בפיצוי יחד עם חברת הביטוח.

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email