חברת הביטוח הודיעה למבוטח כי הפוליסה שלו עתידה להסתיים ביום 28.2.17 וזו לשון ההודעה: "לתשומת ליבך, כשירות ללקוחותינו, אנו שומרים עבורך את ההצעה בתוקף עד ל-7 לחודש הנוכחי ומאפשרים לך לחדש אותה מתחילת החודש ברצף תוך שמירה על רצף ביטוחי. לאחר מועד זה, גם אם רכישת הביטוח תושלם, היא לא תכלול שמירה של הרצף הביטוחי ועל ותק הפוליסה".
ביום 3.3.17 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים. המבוטח היה זה שנהג ברכב. המבוטח עדכן את אשתו, והיא יצרה קשר עם חברת הביטוח וחידשה את הביטוח רטרואקטיבית ליום 1.3.17. בשיחה לא דיווחה אשת המבוטח על התאונה בה היה מעורב בעלה מספר דקות קודם לכן.
חברת הביטוח, אשר נדרשה לשלם את נזקי צד שלישי, סירבה לשלם על נזקי התאונה ומשכך הוגשה התביעה.
המבוטח טען כי קיים רצף ביטוח כפי שכתבה חברת הביטוח, ואילו חברת הביטוח טענה כי החידוש נעשה לאחר התאונה. לפי חוק חוזה הביטוח מדובר על מקרה שכבר קרה והמבוטח פעל בכונת מרמה.
בית המשפט קבע כי אכן נוסח החוק קובע כי חוזה ביטוח לסיכון שכבר קרה בטל, שהרי ביטוח צופה פני עתיד. אלא שבמקרה זה המבוטח טען לרצף ביטוחי רטרואקטיבי. בית המשפט מדגיש כי הצדדים יכולים להתנות על הסעיף ולקבוע תוקף רטרואקטיבי לכיסוי הביטוח, אך אלמנט אי הוודאות בהתממשות הסיכון הוא מהותי לחוזה הביטוח.
תחולה רטרואקטיבית
בית המשפט מוסיף כי תחולתה של פוליסת ביטוח באופן רטרואקטיבי מותנית באי ידיעה של הצדדים אודות התרחשות מקרה הביטוח בעת כריתת חוזה הביטוח החדש. מבוטח לא יכול להיות זכאי לפיצוי בגין נזק שכבר נגרם במועד כריתת חוזה הביטוח והוא מודע להתרחשותו.
בית המשפט קובע כי המבוטח ואשתו אכן ידעו היטב במועד החידוש כי מספר דקות קודם לכן אירע מקרה ביטוח וכלשונה של אשת המבוטח: "בעלי התקשר אליי ואמר שהייתה תאונה וחידשתי את הפוליסה".
משכך, קובע בית המשפט כי לנוכח העובדה כי טרם שיחת החידוש התרחשה התאונה, והמבוטח ורעייתו היו ערים לה, הרי שהפוליסה החדשה בטלה ונזקי התאונה אינם מכוסים.
המבוטח ציין כי על פי חוזר "חידוש חוזה הביטוח" הרי שחברת הביטוח רשאית להאריך את הביטוח ללא הסכמת המבוטח עד 21 יום ובלבד שנתנה על כך הודעה למבוטח. משכך, טען המבוטח, הרי שהפוליסה הינה בתוקף אף אם לא שילם דמי ביטוח ולא התקשר בחוזה ביטוח חדש וכל שיכולה חברת הביטוח הינו לקזז את עלות הפרמיה היחסית לתקופת הביטוח הנוספת.
בכוונת מרמה
בית המשפט לא מקבל את הטענה וקובע כי ספק אם משמעות ההודעה הינה הארכה של הפוליסה הקיימת לתקופת הביטוח הנוספת, שכן אין הצהרה ברורה על כך שהרכב מבוטח בתקופה נוספת זו של 7 ימים. בנוסף, לשון החוזר הינה בלשון "רשאי" המבטח להאריך את התקופה עד 21 יום אך במקרה זה דובר על הצעה שיווקית ולא על תקופת ביטוח נוספת ובנוסף, תכלית החוזר הינה לאפשר למבוטחים תקופת ביטוח נוספת שאינה עולה על 21 יום לשקול אפשרות להמשך הפוליסה החדשה ללא חשש לסיום תקופת הביטוח, ומדובר על צדק צרכני, אלא שתכלית זו אינה מתקיימת במקרה זה בה התבקש ביטוח מתחילת החודש – בכך הפקיעה שיחת החידוש את הכיסוי הביטוחי שהיה קיים בתקופת הביטוח הנוספת.
המבוטח רכש מוצר ביטוח חדש וכך, אף אם נאמר כי ניתנה ארכה, הנחה שבית המשפט אינו מקבל, הרי שעצם השיחה וההחלטה על רכישה של פוליסה חדשה רטרואקטיבית לתחילת החודש ולא ממועד שיחת החידוש, כל אלו מובילים למסקנה כי אין מקום לקבלת עמדת המבוטח.
לשאלת "כוונת המרמה", קובע בית המשפט כי קיימים שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. הנטל להוכחת כוונת מרמה מוטל על חברת הביטוח והוא גבוה מנטל ההוכחה הרגיל. במקרה זה המבוטח הסתיר את עצם התאונה טרם חידוש הפוליסה ואין ספק כי מדובר על מידע מהותי. בנוסף אין עסקינן בטעות בתום לב, שכן הבהילות בעריכת הביטוח מספר דקות לאחר התאונה מלמדות על כוונה זו. לכן, גם מטעם זה דוחה בית המשפט את הכיסוי הביטוחי.
בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.
