בעל רכב המבוטח והנהג ברכב המבוטח הגישו תביעה כנגד חברת הביטוח וכנגד סוכנות הביטוח, בגין אי תשלום תגמולי ביטוח (נזקי רכוש), עקב תאונת דרכים.
חברת הביטוח אשר בחנה את התביעה, הודיעה למבוטח כי היא נאלצת לדחות את תביעתו הואיל ורישיון הנהיגה של הנהג ברכב לא היה בתוקף במשך חמש שנים. הנהג, השיב כי רישיון הנהיגה שלו לא בוטל מעולם, ולכן יחד עם המבוטח הם הגישו תביעה קטנה לפיצוי – הן כנגד חברת הביטוח והן כנגד סוכנות הביטוח, אולם התביעה נדחתה, ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
הנהג טען בבקשת הערעור כי צו ההוצאה לפועל בגינו דחתה חברת הביטוח את התביעה, לא מנע ממנו להחזיק ברישיון נהיגה, ויתרה מכך הוא כלל לא ידע על צו ההוצאה לפועל, רישיון הנהיגה שלו היה בתוקף במועד התאונה וכן טען כי בית משפט הסתמך רק על תעודת עובד ציבור ולא על נוסח הצו של רשם ההוצאה לפועל.
בית המשפט המחוזי אשר לרוב אינו מתערב בהחלטות בית המשפט לתביעות קטנות החליט לקבל את בקשת רשות הערעור, וקיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
עקב סכסוך על תשלום בין הנהג לבין זוגתו לשעבר, ניתן צו בהוצאה לפועל לפיו "בקשת הזוכה בעניין סעד: הגבלת חייב בתיק מלקבל/ לחדש רישיון נהיגה. הוחלט: מאושר". סעיף 66 א(6) לחוק ההוצאה לפועל קובע כדלקמן:
"הגבלת החייב מלקבל, מלהחזיק או מלחדש רישיון נהיגה; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הפעלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן משפחה התלוי בו; לעניין זה יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מלהחזיק ברישיון נהיגה כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי תשלום אגרה".
מהלשון התחבירית של הסעיף קובע בית המשפט המחוזי, ניתן ללמוד כי ראש ההוצאה לפועל יכול לבחור אחת או יותר מההגבלות האמורות בסעיף, אולם בצו המקורי של בית המשפט המחוזי לא נאמרה המילה "מלהחזיק" ולא היה מקום לפיו בתעודת עובד הציבור יתווספו הגבלות מעבר לצו המקורי.
בנוסף אין חולק כי רישיון הנהיגה של נהג הרכב היה בתוקף במועד התאונה, ולטענת הנהג הוא גם כלל לא ידע על ההגבלות אשר הוטלו על רישיונו בעקבות הסכסוך עם זוגתו לשעבר. בית המשפט המחוזי אף מחדד ומדגיש כי קיימת גישה המרחיבה בפסיקה את הסייג הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים גם לכיסויי רכוש, ומשכך אין לשלול באופן אוטומטי זכאות לתגמולי ביטוח עקב הגבלה על פי סעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל, קל וחומר, כאשר מדובר על הגבלה טכנית בלבד שאין בה כדי להשפיע על כשירות הנהיגה של הנהג ברכב. בית המשפט המחוזי מוסיף כי תקנה 172 א לתקנות התעבורה, לפיה לא יחודש רישיון נהיגה שלא היה לו תוקף מעל שנה, אלא אם עמד מבקש הרישיון בבחינות מחודשות, בוטלה במהלך פברואר 2017, ולכן שגה בית המשפט בהסתמכו על תקנה זו אשר כאמור בוטלה, עובר למתן פסק הדין. מכל הנימוקים הללו מחייב בית המשפט המחוזי את חברת הביטוח ואת סוכנות הביטוח, ביחד ולחוד, לשאת בעלויות הנזקים שנגרמו למבוטח, וכן בהוצאות.
כמצוות הפרקליטים אומר כי עלינו לבחון כל מקרה לגופו, ואין במקרה אחד להשליך על האחר ולא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין. אך יחד עם זאת, חדי העין מבין הקוראים יבחינו כי הניתוח התחבירי אשר בוצע לעיל על ידי בית המשפט, יזכיר להם את הניתוח אשר ערכה רשות שוק ההון בפרשת "מועלם כנגד מנורה", עת ציין בית הדין את עמדת הרשות לפיה: "בעוד שבפוליסות של חברות הביטוח אדם מוגדר כ'נכה' אם אינו מסוגל לעבוד בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו וניסיונו, כאשר שלושת התנאים מצטברים, הרי שבתקנון קרנות הפנסיה המילה "או" מחליפה את ו' החיבור, כך ששלושת התנאים – התאמת עבודה האחרת להשכלתו, הכשרתו וניסיונו של העמית – הם חלופיים. דהיינו, עמית בקרן פנסיה ייחשב לנכה אם לא מצא עבודה המתאימה לו לפי השכלתו או הכשרתו או ניסיונו".
הכותב הינו היועץ המשפטי של לשכת סוכני ביטוח
