על נזיקין, פוליסת צד ג’, ורכיבה בטוחה על אופניים

סוגיה שנידונה בבית המשפט נגד רוכב אופניים מיומן שהתנגש ברכב שעמד בצד הדרך, מלמדת על החשיבות של עריכת ביטוח בקרב ציבור הספורטאים בכלל ורוכבי האופניים בפרט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

רוכב אופניים התנגש במהירות ברכב התובעת שעמד בצד הדרך וכתוצאה מכך גרם לנזקים בסך של 5,703 שקלים על פי חוות דעת של שמאי. הרוכב הכחיש את אחריותו וטען כי נגרם לו נזק ראייתי מאחר ולא הוזמנה משטרה, וכן לא נמדד המרחק בו עמד רכב התובעת משפת הכביש )דבר שהיה מוכיח כי החניה של הרכב היתה שלא כדין(. בנוסף טען הרוכב כי נמנע ממנו לעיין ולבחון את הנזק שנגרם לרכב התובעת.

הרוכב הוא רוכב אופניים מיומן, אלוף ישראל לגילו בתחום הרכיבה על אופניים, אשר קיים אימון לקראת אליפות ישראל במסלול בו רכב אינספור פעמים. הרכב של התובעת עמד במקום תקין חרף ניסיונות הרוכב להציג תמונה לפיה הרכב חנה הרחק מעבר לשפת הכביש. הרוכב העיד כי הוא רוכב כ־12 פעמים בשבוע באופניים שטוחים בהם המצב הטבעי של הרכיבה הוא עם הראש כלפי מטה ורק מדי פעם מרימים אותו. כמו כן, המהירות הממוצעת במישור מגיעה למעל ל־40 קמ”ש.

חשיבות הביטוח בקרב רוכבי אופניים | צילום: shutterstock

לשאלת בית המשפט בעניין רכיבה בצד ימין של הכביש בהתאם לתקנות התעבורה, ציין הרוכב כי הוא מסכים עם הדרישה לעניין הזהירות אך מי שכתב את הסעיף לעניין היצמדות לימין “כנראה לא רכב הרבה על אופניים”.

הפר את חובת הזהירות

בית המשפט קבע לאחר ששמע את העדויות כי מדובר על רכיבה מיוחדת שבה הרוכב אינו מסתכל על הכביש לפניו אלא מעת לעת, ומשכך הפר הרוכב את חובת הזהירות לרכוב תוך מתן תשומת לב לתנאי הדרך ולמשתמשים בה. קל וחומר, כאשר מדובר על התנגשות ברכב יחיד שחונה בצד הדרך בכביש פתוח. בית המשפט הוסיף שהרוכב העיד כי באותו היום היה במהלכו של סיבוב רביעי באותו מקום בו קרתה התאונה, וכי סביר שהוא התרשל בכך שלא צפה את תנאי הדרך המשתנים, להבדיל משלושת הסיבובים הקודמים.

יתרה מכך, הוסיף בית המשפט כי במהירויות הגבוהות עליהן העיד הרוכב, אין כל מקום להסיט את העיניים מהכביש, וכן הרוכב רכב באופניו בניגוד לתקנה 128 לתקנות התעבורה תשכ”א־1961, לפיהן עליו לרכב קרוב ככל האפשר לשפתו הימנית של הכביש ולנהוג בזהירות במיוחד בעברו רכב עומד או בעקיפו רכב הנע באותו כיוון. כמו כן נהג בניגוד לתקנה 129ה לתקנות התעבורה, המורה כי בדרך שאינה עירונית שבה שול הדרך פנוי ומיוצב באספלט ירכב רוכב האופניים בשול קרוב ככל הניתן לשפתו הימנית. בנוסף, הפר את תקנה 21א לתקנות התעבורה, לפיה כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות וכן את תקנה 21(2)(2) המורה כי כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא יגרום נזק לרכוש.

משכך סיכם בית המשפט, כי על רוכב אופניים או כל משתמש בדרך לנהוג בזהירות ובתשומת לב מספקת, לרבות אפשרות של עצירה בטוחה ונוחה והבחנה בכל עצם הנמצא על פני הדרך או בסמוך לה: “התאונה לא הייתה קורית לו היה הרוכב מרים את ראשו ומתבונן בדרך שלפניו ועל כן הרוכב אחראי לקרות התאונה”.

בנוסף, אף אם היה מוכיח כי רכב התובעת חנה במרחק 55 ס”מ ולא 40 ס”מ משפת הכביש הרי עדיין כל האחריות מוטלת על הרוכב, שהרי לו היה הרוכב מסתכל על הכביש, היתה נמנעת התאונה מלכתחילה. סוף דבר חייב בית המשפט את הרוכב לשלם את הנזק שנגרם, את שכ”ט השמאי, את עלות העדים, את שכ”ט העו”ד של התובעת וכן את החזר האגרות.

רוכבי האופניים חייבים להיות עירניים לאחריות המוטלת עליהם ולחשיפה לתביעות נזיקין שעלולות להיות מופנות כלפיהם בעת רכיבה, גם אם לא מדובר על רכיבה במהירות גבוהה. מקרה זה מלמד כי תאונות יכולות להתרחש גם למקצוענים ולכן המסקנה המתבקשת, מעבר לאי הסטת העיניים מהכביש, היא עריכת ביטוח אשר יספק הגנה מפני נזקים שכאלה.

בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

הכותב הינו היועץ המשפטי של לשכת סוכני ביטוח

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email