השבוע נדבר על רשלנות סוכן אשר פעל לקצר את תקופת הביטוח על מנת להתאימה לפוליסה מקבילה אחרת בתחום ביטוח הרכב. מדובר על תביעה כספית בנוגע לדרישת תגמולי ביטוח על פי פוליסת מקיף עקב תאונת דרכים בה היה מעורב רכב התובע.
הפוליסה היתה מיועדת לפוג ביום 31.1.17, אולם קוצרה ליום 31.12.16, הרכב המבוטח היה מעורב בתאונה ביום 13.1.17 ונגרמו לו נזקים בסך של 27 אלף שקל לערך. חברת הביטוח טענה כי הפוליסה קוצרה על פי בקשת הסוכן (אשר טען כי פנייתו נעשתה בשם המבוטח), כדי להתאימה לתום תוקף פוליסת החובה.
הסוכן טען כי קיצור התקופה נעשה על דעת חברת הביטוח ומקורו בתקלה החוזרת לימי הקמת הפוליסה, שכן התקופה המקורית של הפוליסה היתה צריכה להיות עד לסוף דצמבר והתוספת של חודש נוסף היא בכלל גחמה של חברת הביטוח שלאחר מכן תיקנה לאחור את המועד הסיום בלי ידיעת הסוכן. הן המבוטח והן הסוכן טענו כי מעמדו של סוכן הביטוח הינו כשלוח חברת הביטוח ולא של המבוטח.
בנוסף, טענה החברה כי כל התשלומים שולמו על ידי הנוהג ברכב, ולכן למבוטח אין כלל עילת תביעה. המבוטח הסתמך על מכתב חברת הביטוח לפיה הפוליסה פוקעת ביום 31.1.17. בדיון שנערך, נציגת חברת הביטוח העידה כי הסוכן שוחח עימה וסיכם עימה על קיצור תקופת הביטוח, אך לאחר מקרה הביטוח הסוכן חזר בו מהדברים ואף טען כי השיחה המוקלטת שהיתה ברשותו לא ניתנת לאחזור.
יתרה מכך, החתמת של החברה סיפרה כי הסוכן ביקש לקצר את הפוליסה בעת שהגיע למשרדי החברה, ואף קיבל לידיו את התוספת לפוליסה בה תוקנו התאריכים והתקופה קוצרה. חברת הביטוח אף ציינה תכתובת מייל בה נאמר על ידי הסוכן: "החובה מסתיימת 31.12.16 והמקיף כנראה בטעות 30.01.17 נא לתקן הקסקו 31.12.16".
חברת הביטוח טענה כי על פי נהלי החברה, אם סוכן מבקש פעולה כלשהי בשם מבוטח, הפעולה ננקטת, תחת ההנחה שלסוכן יש תיעוד של בקשת הלקוח, והחברה אינה מוודאת את הדבר מול המבוטח, ואף אינה מעדכנת אותו במישרין בדבר, אלא את הסוכן בלבד. נציגת החברה אף חזרה על דבריה בתצהירה, ולפיה מתחילה סיפר הסוכן שבקשת הקיצור היא על דעת המבוטח.
הסוכן העיד, כי לא קיבל מעולם את התוספת לפוליסה, וכי הוא ביקש לפעול לאחד את תקופות הסיום של הפוליסות אך באף שלב הוא לא ידע על קיצור תקופת הפוליסה.
בית המשפט בהכרעתו קובע כי מלכתחילה הופקה הפוליסה בטעות לסוף ינואר במקום סוף דצמבר. הסוכן הניח כי הפוליסות תחודשנה באותה חברת הביטוח, אך לאחר שהמבוטח פנה לחברה אחרת, לא נמסר לו, על ידי הסוכן, כי עליו להתחיל את הפוליסה כבר מתחילת ינואר.
בית המשפט מסכם כי הסוכן פעל באופן שגרם לתקלה, במועד חידוש הפוליסה, ותיקון מועד הסיום שנעשה בטעות בפוליסה הקיימת. בית המשפט קובע כי ההתנהלות של הסוכן היתה רשלנית באשר אין ספק שהוא חב חובת זהירות כלפי המבוטח, ואין ספק שבסדרת הפעולות שנקט – גם אם מתוך כוונה טובה – הוא לא נזהר די הצורך, והביא למצב של העדר פורמאלי של כיסוי ביטוחי. יש לברך על כך, מציין בית המשפט שהעניין המונח לדיון הינו רק נזקי רכוש קלים.
בהתאם לחוק חוזה הביטוח בו נקבע כי ברוב העניינים הסוכן הוא שלוחו של המבטח, הרי שאין עוררין כי הסוכן הינה שלוח של חברת הביטוח, ועל אף שקיצור תקופת ביטוח או תיקון הפוליסה אינם מופיעים במפורש בסעיפי החוק הרי שהם נכנסים לעניין הסעיף בו נקבע: "לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה", בין אם ביחס לחוזה החדש או במגעים לקראת חוזה ביטוח עתידי.
לסיכום, קובע בית המשפט כי לאור התנהלות הסוכן ולאור העובדה כי הסוכן הינו שלוח החברה, ישלמו הנתבעים את הנזקים שנקבעו על ידי בית המשפט ביחד ולחוד לתובע.
הערת יועמ"ש: ניתן להניח כי לו היה תיעוד מסודר מול הלקוח, הרי שכנראה הדבר היה מונע את ההתנהלות בבית המשפט. בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.
