עמיתה בקרן הפנסיה פנתה לבית הדין לעבודה בת"א בבקשה לקבל סעד הצהרתי לפיה היא עמיתה פעילה בקרן הפנסיה, ובהתאמה יש לשלם לה קצבת נכות. העמיתה טענה כי היא עבדה אצל מעסיק אשר ביטח אותה החל משנת 2012 באמצעות קרן פנסיה במסלול "הסדר לרבים", וזאת ללא חתימה על מסמכי הצטרפות או מתן הסברים על זכויותיה על פי התקנון.
עם סיום העסקתה בחברה במהלך 2016 טענה העמיתה כי לא קיבלה כל מכתב המודיע על הפסקת התשלומים או המשמעות של אי תשלום דמי הגמולים לקרן הפנסיה. העמיתה ציינה כי לו היתה הקרן מבהירה לה את ההשלכות של אי תשלום דמי הגמולים – היא היתה משלמת אותם באופן עצמאי או מבקשת המשך ריסק זמני.
במהלך שנת 2017, תוך שנה ממועד הפסקת התשלום של העמיתה לקרן, התגלה כי היא חולת סרטן, והיא הוכרה כבעלת 100% נכות מטעם הביטוח הלאומי. לאחר תקופה של טיפולים קשים פנתה העמיתה למימוש זכויותיה בקרן הפנסיה ואז התברר לה כי היא נטולת כיסויים ביטוחיים.
קרן הפנסיה אף הבהירה כי שלחה לעמיתה מכתב בו הבהירה לה כי התריעה לפני הפסקת הכיסויים הביטוחיים. משכך, פנתה העמיתה לבית הדין והגישה תביעה לסעד הצהרתי לפיה העמיתה הינה "עמיתה פעילה" בקרן ועל כן יש לחייב את קרן הפנסיה לשלם לה קצבת נכות.
בתגובה לתביעה קרן הפנסיה השיבה כי בהעדר הפקדות דמי גמולים, חשבונה של העמיתה הועבר לסטטוס ריסק זמני למשך חמישה חודשים, כאמור, על פי תקנון קרן הפנסיה, ואף נשלח לכתובת המייל של העמיתה מייל התראה המבהיר לה את המשמעות של הפסקת ההפקדות והאפשרויות העומדות בפניה. אולם, בהעדר התייחסות מצד העמיתה – הרי שהסטטוס שלה בקרן הפך לעמיתה לא פעילה.
המכתב נשלח כדין?
בית הדין נדרש לשאלה האם מכתב ההתראה על הפגיעה בכיסויים הביטוחיים נשלח כדין לעמיתה אם לאו?
בית הדין מציין כי קרן הפנסיה פועלת על פי תקנון שאושר ומפוקח על ידי רשות שוק ההון. אין עוררין כי הנוסח הרלוונטי של התקנון קובע כי בעת הפסקת הפקדות לקרן הפנסיה, הרי שיישמר כיסוי ביטוחי למשך חמישה חודשים נוספים, "תקופת ארכת ביטוח", לשם הסדרת זכויות העמיתים בקרן ושמירה על רצף זכויותיהם, בניכוי עלות הכיסויים הביטוחיים, מתוך היתרה הצבורה בחשבון העמיתים.
אם העמיתים שהתשלום עבורם לקרן הופסק לא יסדירו את זכויותיהם, בין אם עקב החלפת עבודות, חל"ת, חל"ד , מעסיק חדש – יסתיים הכיסוי הביטוחי, ובעת חידוש ההפקדות בחשבון יתחיל מניין תקופת אכשרה (60 חודשים) מחדש. בית הדין מדגיש כי התקנון הוא הקובע את מערכת היחסים בין הצדדים וכל סטייה של הקרן מהתקנון עלולה לפגוע בכלל עמיתי הקרן ולהוביל לאפליה אסורה והפרת חובת הנאמנות של הקרן כלפי עמיתיה. בית הדין מוסיף כי העמיתים בקרן אף יכולים להאריך את תקופת הריסק ולשמור על כיסויים ביטוחיים, לעיתים עד 24 חודשים.
על פי הוראות המאסדר, על קרן הפנסיה לשלוח לעמית שחדל להפקיד לקרן הפנסיה מכתב התראה לפחות 21 ימים בטרם יתבצע שינוי או פגיעה בכיסוי הביטוחי של העמית. עם זאת מוסיף בית הדין כי אומנם קיימת חובת שליחה של מכתב ההתראה לעמית אך אין מדובר על "חובת מסירה" של המכתב בדואר רשום. בית הדין אף מדגיש כי הפסיקה ציינה כי אין בסיס בדין לחיוב קרן הפנסיה לשלוח לעמיתים הודעות, לרבות הודעות שהינן מהותיות, באמצעות דואר רשום.
באמצעים דיגיטליים
בנסיבות אלו קובע בית הדין כי דין התביעה להדחות שכן לא עלה בידי העמיתה להוכיח כי לא נשלח אליה מכתב התראה כדין. על פי עדות נציגת קרן הפנסיה, אשר צירפה אישור ממערכות המחשב של הקרן, אכן נשלח מכתב לכתובת דואר אלקטרוני אותו מסרה העמיתה בעצמה לנציגת השירות של הקרן העמיתה לא הציגה כל ראיה שתתמוך בגרסה כי לא קיבלה הודעה שכזו. בית הדין מציין כי הימנעות מהבאת ראיות, מחזקת את ההבנה כי לו היו מובאות אותן ראיות הן היו פועלות לחובת העמיתה.
בית הדין מבהיר כי כיום חלה חובה על חברות מנהלות לאפשר לעמיתים בקרן לבחור לקבל את הדוחות וההודעות באמצעים דיגיטליים במקום משלוח דואר, ובמקרה דנן, ניתן היה לראות כי הוכתב לנציגת קרן הפנסיה, כשנה לפני משלוח מכתב ההתראה, כתובת דוא"ל למשלוח מכתבים עבור העמיתה. בנסיבות העניין בית הדין דוחה את התביעה אך מוצא לנכון שלא לחייב את העמיתה בהוצאות המשפט.
בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.
הכותב הינו מומחה בתביעות ביטוח ויועמ"ש הלשכה
