בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדונה תביעתה של חברת ביטוח, שיוצגה על ידי עורכי הדין ארז דר־לולו ואלה בן דור, כנגד סוכן ביטוח וסוכנות ביטוח, שיוצגו על ידי עורכי הדין אסף טנא ושמעון אלון. בשנת 2004 החל הסוכן לעבוד כיחיד עם חברת הביטוח. לאחר 6 שנים הקים את הסוכנות ובמהלך שנת 2014 פנה לחברת הביטוח וביקש שתיווך הלקוחות החדשים יתבצע באמצעות הסוכנות ובהתאם לכך העמלות ישולמו ישירות אליה. בבקשה ציין הסוכן כי הלקוחות הקיימים יטופלו על ידו, במעמדו כסוכן יחיד. חברת הביטוח נענתה לפנייתו בחיוב, ובמסגרת ההסכמות שהיו בין חברת הביטוח לבין הסוכן והסוכנות, שילמה להם מקדמות על חשבון העמלות.
כך פעלו חברת הביטוח, הסוכן והסוכנות עד לחודש אוקטובר בשנת 2014. חברת הביטוח טענה כי נכון לשנים 2012־2013, חובו של הסוכן בגין השבת המקדמות עמד על סכום של למעלה מ־11 מיליון שקל וכחלק מהסדרת החוב נחתמו בינה לבין הסוכן ואשתו שני הסכמי הלוואה בסכום כולל של 2.5 מיליון שקל. בנוסף, נחתם הסכם הלוואה בין חברת הביטוח לבין הסוכן בסכום של 8.8 מיליון שקל. להבטחת החזר ההלוואות שיעבדו הסוכן והסוכנות את כל הכספים שהיו זכאים להם מחברת הביטוח, לטובתה, וסוכם שחברת הביטוח תהיה זכאית להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי בקיומם של תנאים מסוימים.
חברת הביטוח טענה כי התנאים להעמדת ההלוואות לפירעון מיידי התקיימו. מנימוקים שפורטו בכתב התביעה ובעקבות פעולות שונות שביצע הסוכן, טענה חברת הביטוח שנגרמו לה ולמבוטחים נזקים ולכן ביקשה מבית המשפט שיאסור את העברת תיק הביטוח לחברות אחרות או כל ניסיון להשפיע על העברת התיק. כמו כן, חברת הביטוח ביקשה לאסור על הסוכן ליצור כל קשר עם המבוטחים בתיק הביטוח ולהעביר כל מידע הנוגע לתיק הלקוחות לצד שלישי. הסוכן בתגובה ביקש שבית המשפט יורה על דחיית התביעה ועל חיובה של חברת הביטוח בהוצאות. בסוף חודש אוקטובר 2014 הודיעה חברת הביטוח לסוכן ולסוכנות על ביטול הסכמי ההתקשרות ביניהם ועל קיזוז כל הסכומים המגיעים להם ממנה. בנוסף, דרשה מהסוכן ומהסוכנות לפרוע את החובות השוטפים שיש להם כלפיה. בפסק הדין שניתן באוגוסט 2016 מפי כבוד השופט יונה אטדגי נכתב תחילה שחוק חוזה הביטוח מגדיר את יחסי השליחות שחלים בענף. בעניין זה, בית המשפט העליון קבע בעבר כי יש לראות את היחסים בצורה משולשת, מבוטח – סוכן ביטוח – מבטח. יחסים אלו ייבחנו כמקרה פרטי של דיני השליחות הכלליים, וזאת כאשר לדינים אלו בהקשר זה תינתן פרשנות הבאה להגן על המבוטח. עוד צוין כי כאשר חברת הביטוח ביטלה את הסכמי ההתקשרות בינה לבין הסוכן, חדל הסוכן להיות שלוח שלה והקשר שבין חברת הביטוח לבין הלקוחות נותק. לפיכך, אין באפשרות הסוכן לבצע פעולות לגבי אותם מבוטחים.
בית המשפט המחוזי קבע כי גם כשסוכן הביטוח פועל כשלוח של חברת הביטוח, הוא לא משוחרר מאחריות חוזית ונזיקית כלפי המבוטח עצמו. לאורך השנים, בתי המשפט יצרו קשת רחבה של חובות החלות על סוכן הביטוח כלפי המבוטח או כלפי המועמד לביטוח. מכלול הדברים מוביל למסקנה כי ניתוק הקשר בין חברת הביטוח לבין סוכן הביטוח אינו מנתק את הקשר שבין סוכן הביטוח לבין המבוטח. בהקשר זה, חובות הנאמנות והזהירות המוטלות על סוכן הביטוח כלפי המבוטח ממשיכות בתוקפה ולא ניתן למנוע מהסוכן לשוחח עם לקוחותיו. יתירה מזאת, הסוכן רשאי ליידע את לקוחותיו בעניין חידושי פוליסות שמסתיימות ואף להציע להם את הפוליסה הטובה ביותר עבורם )לא בהכרח בזו שחברת הביטוח מציעה(. בית המשפט ציין שיש לזכור שאותם לקוחות הגיעו אל חברת הביטוח דרך הסוכן ולא להיפך.
בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק כי הסוכן אינו יכול לבצע פעולות בתיק הביטוח או לנסות להשפיע על העברת התיק לחברת ביטוח אחרת. בנוסף נקבע כי נאסר על הסוכן להעביר כל מידע הנוגע לתיק הלקוחות לצד שלישי. יחד עם זאת נפסק כי הסוכן אינו מנוע מליצור קשר עם לקוחותיו המבוטחים, ככל שנדרש לצורך מילוי תפקידו וחובת הנאמנות שלו כלפיהם. נציין כי התביעה כלפי הסוכנות נמחקה היות והיא הפסיקה את פעילותה.* עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
